Category Archives: Phrases

פני ב vs. עיני אל

Leave a reply

Psalms 34:15-16 עֵינֵ֣י יי אֶל־צַדִּיקִ֑ים וְ֝אָזְנָ֗יו אֶל־שַׁוְעָתָֽם׃ פְּנֵ֣י יי בְּעֹ֣שֵׂי רָ֑ע לְהַכְרִ֖ית מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם׃ We see in these verses that the phrase עיני אל is a positive – a blessing, where as פני ב is the opposite, a curse. We see this in numerous verses in the Bible:

ויקרא יז:י
וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:

 ויקרא כ:ג

וַאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קׇדְשִֽׁי׃

 ויקרא כ:ו

וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנֹ֖ות אַחֲרֵיהֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹתֹ֖ו מִקֶּ֥רֶב עַמֹּֽו

ויקרא כח:יז

וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם

ירמיהו מד:יא

לָכֵן כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם לְרָעָה וּלְהַכְרִית אֶת כָּל יְהוּדָה:

יחזקאל יד:ח

וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא וַהֲשִׂמֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יי:

יחזקאל טו:ז

וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד בְּשׂוּמִי אֶת פָּנַי בָּהֶם

ירמיהו מ:ד

וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל חֲדָל רְאֵה כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ:

Similarly, several times יחזקאל is instructed בן אדם שים פניך to various countries, and always with negative prophecies:

יחזקאל ו:ב-ג

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם: וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠קֹוִק לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים ולגאית וְלַגֵּאָי֗וֹת הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם:

יחזקאל יג:יז

וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־בְּנ֣וֹת עַמְּךָ֔ הַמִּֽתְנַבְּא֖וֹת מִֽלִּבְּהֶ֑ן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽן:

יחזקאל כא:ב-ג

בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ דֶּ֣רֶךְ תֵּימָ֔נָה וְהַטֵּ֖ף אֶל־דָּר֑וֹם וְהִנָּבֵ֛א אֶל־ יַ֥עַר הַשָּׂדֶ֖ה נֶֽגֶב:  וְאָֽמַרְתָּ֙ לְיַ֣עַר הַנֶּ֔גֶב שְׁמַ֖ע דְּבַר־יְקֹוָ֑ק כֹּֽה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֡ק הִנְנִ֣י מַֽצִּית־בְּךָ׀ אֵ֡שׁ וְאָכְלָ֣ה בְךָ֣ כָל־עֵֽץ־לַח֩ וְכָל־עֵ֨ץ יָבֵ֤שׁ לֹֽא־תִכְבֶּה֙ לַהֶ֣בֶת שַׁלְהֶ֔בֶת וְנִצְרְבוּ־בָ֥הּ כָּל־פָּנִ֖ים מִנֶּ֥גֶב צָפֽוֹנָה:

יחזקאל כא:ז-ח

בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְהַטֵּ֖ף אֶל־מִקְדָּשִׁ֑ים וְהִנָּבֵ֖א אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:  וְאָמַרְתָּ֞ לְאַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק הִנְנִ֣י אֵלַ֔יִךְ וְהוֹצֵאתִ֥י חַרְבִּ֖י מִתַּעְרָ֑הּ וְהִכְרַתִּ֥י מִמֵּ֖ךְ צַדִּ֥יק וְרָשָֽׁע:

יחזקאל כה:ב-ד

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽם: וְאָֽמַרְתָּ֙ לִבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֡ק יַעַן֩ אָמְרֵ֨ךְ הֶאָ֜ח אֶל־מִקְדָּשִׁ֣י כִֽי־נִחָ֗ל וְאֶל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ כִּ֣י נָשַׁ֔מָּה וְאֶל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה כִּ֥י הָלְכ֖וּ בַּגּוֹלָֽה: לָכֵ֡ן הִנְנִי֩ נֹתְנָ֨ךְ לִבְנֵי־קֶ֜דֶם לְמֽוֹרָשָׁ֗ה וְיִשְּׁב֤וּ טִירֽוֹתֵיהֶם֙ בָּ֔ךְ וְנָ֥תְנוּ בָ֖ךְ מִשְׁכְּנֵיהֶ֑ם הֵ֚מָּה יֹאכְל֣וּ פִרְיֵ֔ךְ וְהֵ֖מָּה יִשְׁתּ֥וּ חֲלָבֵֽךְ:

יחזקאל כח:כא-כג

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־צִיד֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עָלֶֽיהָ: וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק הִנְנִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ צִיד֔וֹן וְנִכְבַּדְתִּ֖י בְּתוֹכֵ֑ךְ וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק בַּעֲשׂ֥וֹתִי בָ֛הּ שְׁפָטִ֖ים וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָֽהּ: וְשִׁלַּחְתִּי־בָ֞הּ דֶּ֤בֶר וָדָם֙ בְּח֣וּצוֹתֶ֔יהָ וְנִפְלַ֤ל חָלָל֙ בְּתוֹכָ֔הּ בְּחֶ֥רֶב עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:

יחזקאל כט:ב-ה

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־ מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ: דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־ מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי: וְנָתַתִּ֤י חחיים חַחִים֙ בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶֽיךָ תִּדְבָּֽק: וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה:

יחזקאל לה:ב-ג

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ עַל־הַ֣ר שֵׂעִ֑יר וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו: וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ הַר־שֵׂעִ֑יר וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יךָ שְׁמָמָ֥ה וּמְשַׁמָּֽה:

יחזקאל לח:ב-ד

בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו: וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל: וְשׁ֣וֹבַבְתִּ֔יךָ וְנָתַתִּ֥י חַחִ֖ים בִּלְחָיֶ֑יךָ וְהוֹצֵאתִי֩ אוֹתְךָ֙ וְאֶת־כָּל־ חֵילֶ֜ךָ סוּסִ֣ים וּפָרָשִׁ֗ים לְבֻשֵׁ֤י מִכְלוֹל֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל רָב֙ צִנָּ֣ה וּמָגֵ֔ן תֹּפְשֵׂ֥י חֲרָב֖וֹת כֻּלָּֽם:

ירמיה כד:ו

וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֤י עֲלֵיהֶם֙ לְטוֹבָ֔ה וַהֲשִׁבֹתִ֖ים עַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְנִיתִים֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס וּנְטַעְתִּ֖ים וְלֹ֥א אֶתּֽוֹשׁ:

This following verse in עמוס might be construed as an exception, but it in fact seems to prove the rule.  Usually, as we see in the verse in Jeremiah 24:6, שמתי עיני is לטובה, in Amos, it is reversed, and becomes a curse, לרעה ולא לטובה.

עמוס ט:ד

אִם־יֵלְכ֤וּ בַשְּׁבִי֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיבֵיהֶ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב וַהֲרָגָ֑תַם וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם לְרָעָ֖ה וְלֹ֥א לְטוֹבָֽה:

תהלים לג:יח

הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭הוָה אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃

Also, the verse in ברכת כהנים, which has ישא יי פניו אליך, might need some explanation. However, this is נשא פנים and not שים פנים.

 

Interestingly, in לשון חז”ל this sense seems to have changed, though I only have a single example for now and have not had a chance to do exhaustive research:

On Sotah 46b, Rabban Shimon ben Gamaliel says:

רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני

this, however, is a different phrase.  It is not עיני אל, it is נתנו עינים.  It is worth further research.

יושבי ביתך

Leave a reply

The phrase י(ו)שבי ביתך appears only twice in תנ”ך:  Once in the well know phrase from תהלים פד:ה, אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, and the other in ירמיה כ:ו when ירמיה curses פשחור:

וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל יֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ  תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי וּבָבֶל תָּבוֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר אַתָּה וְכָל אֹהֲבֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לָהֶם בַּשָּׁקֶר:

 It may or may not be interesting to note that in Psalms, יושבי is spelled מלא, while in ירמיה it is spelled חסר.

כה יעשה אלהים וכה יוסיף

Leave a reply

This phrase, which is usually כה יעשה לך or כה יעשה לי appears a number of times in תנ”ך, mostly in שמואל  and מלכים.  The occurrences are as follows:

שמואל א ג:יז
וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ:

שמואל א יד:מד
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף כִּי מוֹת תָּמוּת יוֹנָתָן:

שמואל א כ:יג
כֹּה יַעֲשֶׂה יְדֹוָד לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְדֹוָד עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי:

שמואל א כה:כב
כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יֹסִיף אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר:

שמואל א כז:יא
וְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁה לֹֽא־יְחַיֶּ֣ה דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא גַת֙ לֵאמֹ֔ר פֶּן־יַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־עָשָׂ֤ה דָוִד֙ וְכֹ֣ה מִשְׁפָּט֔וֹ כָּל־הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים:

שמואל ב ג:ט
כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְדֹוָד לְדָוִד כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ:

שמואל ב ג:לה
וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה:

שמואל ב יט:יד
וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב:

מלכים א ב:כג
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּידֹוָד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:

מלכים א כ:י
וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי:

מלכים ב ו:לא
וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם:

ירמיהו ה:יג
וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם:

רות א:יז
בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְדֹוָד לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:

Two instances invoke the name of יי, while the others all invoke אלהים.

שמואל א יא:ז does not invoke any name of God, because it is שאול and שמואל who will mete out the punishment if their orders are not fulfilled.

וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ וַיִּפֹּל פַּחַד יְדֹוָד עַל הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד:

This verse illustrates the meaning of this expression as the language of an oath.  The person taking the oaths calls on אלהים to bring upon him a terrible punishment, and to add to it, if he does not fulfill his words.  But in most cases the terrible punishment is implied, but not mentioned explicitly.

It is also interesting to note that when the oath is invoked by בן הדד, he uses the plural יעשון and יוסיפו.  Jews, even though they use the plural אלהים, use singular verbs.

 

Parallels between אסתר and I Kings 20-21 (בן הדד and אחאב)

Leave a reply

The story in I Kings 20-21 about בן הדד and אחאב continuing into כרם נבות has many phrases in common with the book of Esther:

 מלכים א כ:יד  שרי המדינות This phrase occurs only here and in Esther.  The word מדינה is rare outside of the late books of the the Bible
 מלכים א כ:כד  ושים פחות The word פחה occurs most frequently in the post-exilic books, but does occur in some of the earlier books of the Bible as well
 מלכים א כ:לט  ככר כסף תשקול The only other place in תנ”ך that the phrase ככר כסף is followed by the root שקל is in Esther 3:9
 מלכים כ:מג  וילך מלך ישראל על ביתו סר וזעף The connection here to Esther is more tenuous.  This phrase recalls המן when he is angry and frustrated with מרדכי, but the language here is not exactly the same as in Esther
 מלכים כא:ח  ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתם בחתמו ותשלח [ה]ספרים אל הזקנים This phrase is almost verbatim what we have several times in Esther.  Esther is the only other book in the Bible that uses the phrase שלח ספרים.  We also have the queen sealing with the king’s signet ring, a recurring phrase (and theme) in Esther
 מלכים א כא:ט  קראו צום Esther also calls on the people to fast

פלוני אלמוני

Leave a reply

The phrase/name פלוני אלמוני appears three times in תנ”ך:

וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי (שמואל א כא:ג)

 וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי (מלכים ב ו:ח)

 וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב (רות ד:א)

Twice it refers to a place, and once to a person.

לא תמות

Leave a reply

In שופטים ו:כב-כג we find גדעון realizing that he has seen the מלאך ה and apparently worrying that he will die.  ה assures him אל תירא לא תמות.  There seems to be a fairly common idea in תנ”ך that revelation or seeing even a מלאך ה results in death.  We have it hear, we have it with מנוח later in ספר שופטים and we have it at מעמד הר סיני.

It is interesting that this theme continues.  None of these prophets seem to reason that if ה is revealing Himself to them, He probably does not plan to immediately kill them for having “seen” Him.

מה האבנים האלה לכם

Leave a reply

In Joshua 4:6, as בני ישראל cross the dry Jordan River, Joshua instructs one member of each tribe to carry a stone from the dry riverbed in order to build a monument.

למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם

This clearly evokes the verses in פרשת בא:

והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם (Exodus 12:26) and

והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת (Exodus 13:14)

Verse 12:26 is attributed in the Midrash in the Haggadah to the רשע, because he excludes himself by saying “לכם”.  The verse in Joshua also seems to exclude the questioner.

Verse 4:6 is directed to the 12 men who actually carry the stones from the dry riverbed.  When Joshua repeats the reason for setting up to the entire בני ישראל, he phrases it slightly differently:

Joshua 4:21: ויאמר אל בני ישראל לאמר אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה האבנים האלה

אל אלהים יי אל אלהים יי

Leave a reply

When the 2½ tribes are accused of forsaking יי immediately upon settling east of the Jordan, they respond by declaring their loyalty to יי by declaring: אל אלהים יי אל אלהים יי

I will be collecting similar declarations in this post.  The best known is אליהו on הר הכרמל when the people of Israel declare יי הוא האלהים יי הוא האלהים

At the end of ספר יהושע Joshua has the Israelites reaffirm their allegiance to יי and they say גם אנחנו נעבד את ה כי הוא אלהינו (Joshua 24:18)

 

 יהושע כב:כב  אל אלהים יי אל אלהים יי
יהושע כב:לד כי יי האלהים
 יהושע כד:טז  כי יי אלהינו
תהלים נ:א  אל אלהים יי
 דברי הימים א יז:כו  אתה הוא האלהים

ולא עמד איש בפניהם

Leave a reply

Those who are familiar with customs surrounding reading מגילת אסתר are familiar with the reading of verse Esther 9:2 twice, reading it once as ואיש לא עמד לפניהם and a second time ואיש לא עמד בפניהם.

In Joshua 21:42 and again in 23:9 there appears a similar phrase: ולא-עמד איש בפניהם (in 23:9 where Joshua is speaking to the Israelites it is בפניכם).

The only other occurrence of איש with לא עמד is when Joseph reveals himself to his brothers (Genesis 45:1) where we are told ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו, but that is a very different, non-military, context.