Category Archives: 13.03 – Amos – עמוס

שאט שוט שטט

The similar words שטט, שוט,and שטט appear a number of times in the Bible.  This entry also includes the similar word שׂט.

The verses with these words are given below sorted by their definitions in HALOT.

 

rove about, roam

במדבר יא:ח
שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם אֹ֤ו דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹתֹ֖ו עֻגֹ֑ות וְהָיָ֣ה טַעְמֹ֔ו כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן:

שמואל ב כד:ב
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל יֹואָ֣ב שַׂר הַחַ֣יִל אֲשֶׁר אִתֹּ֗ו שֽׁוּט נָ֞א בְּכׇל שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם:

שמואל ב כד:ח
וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכׇל הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים יֹ֖ום יְרוּשָׁלִָֽם:

ירמיהו ה:א
שֹׁוטְט֞וּ בְּחוּצֹ֣ות יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחֹובֹותֶ֔יהָ אִם תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ:

עמוס ח:יב
וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד יָ֔ם וּמִצָּפֹ֖ון וְעַד מִזְרָ֑ח יְשֹֽׁוטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת דְּבַר יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ:

זכריה ד:י
כִּ֣י מִ֣י בַז֮ לְיֹ֣ום קְטַנֹּות֒ וְשָׂמְח֗וּ וְרָא֞וּ אֶת הָאֶ֧בֶן הַבְּדִ֛יל בְּיַ֥ד זְרֻבָּבֶ֖ל שִׁבְעָה אֵ֑לֶּה עֵינֵ֣י יְהוָ֔ה הֵ֥מָּה מְשֹׁוטְטִ֖ים בְּכׇל הָאָֽרֶץ:

איוב א:ז
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ:

איוב ב:ב
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל הַשָּׂטָ֔ן אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשֻּׁ֣ט בָּאָ֔רֶץ וּמֵהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ:

דניאל יב:ד
וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטְט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת:

דברי הימים ב טז:ט
כִּ֣י יְהוָ֗ה עֵינָ֞יו מְשֹׁטְטֹ֤ות בְּכׇל הָאָ֨רֶץ֙ לְ֠הִתְחַזֵּק עִם לְבָבָ֥ם שָׁלֵ֛ם אֵלָ֖יו נִסְכַּ֣לְתָּ עַל זֹ֑את כִּ֣י מֵעַ֔תָּה יֵ֥שׁ עִמְּךָ֖ מִלְחָמֹֽות:

 

turn hither and thither

ירמיהו מט:ג
הֵילִ֨ילִי חֶשְׁבֹּ֜ון כִּ֣י שֻׁדְּדָה עַ֗י צְעַקְנָה֮ בְּנֹ֣ות רַבָּה֒ חֲגֹ֣רְנָה שַׂקִּ֔ים סְפֹ֕דְנָה וְהִתְשֹׁוטַ֖טְנָה בַּגְּדֵרֹ֑ות כִּ֤י מַלְכָּם֙ בַּגֹּולָ֣ה יֵלֵ֔ךְ כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יַחְדָּֽיו:

 

to row across water, oar

ישעיהו לג:כא
כִּ֣י אִם שָׁ֞ם אַדִּ֤יר יְהוָה֙ לָ֔נוּ מְקֹום נְהָרִ֥ים יְאֹרִ֖ים רַחֲבֵ֣י יָדָ֑יִם בַּל תֵּ֤לֶךְ בֹּו֙ אֳנִי שַׁ֔יִט וְצִ֥י אַדִּ֖יר לֹ֥א יַעַבְרֶֽנּוּ:

יחזקאל כז:ו
אַלֹּונִים֙ מִבָּ֔שָׁן עָשׂ֖וּ מִשֹּׁוטָ֑יִךְ קַרְשֵׁ֤ךְ עָֽשׂוּ שֵׁן֙ בַּת אֲשֻׁרִ֔ים מֵאִיֵּ֖י כִּתִּיִּֽים:

יחזקאל כז:ח
יֹשְׁבֵ֤י צִידֹון֙ וְאַרְוַ֔ד הָי֥וּ שָׁטִ֖ים לָ֑ךְ חֲכָמַ֤יִךְ צֹור֙ הָ֣יוּ בָ֔ךְ הֵ֖מָּה חֹבְלָֽיִךְ:

יחזקאל כז:כו
בְּמַ֤יִם רַבִּים֙ הֱבִיא֔וּךְ הַשָּׁטִ֖ים אֹתָ֑ךְ ר֚וּחַ הַקָּדִ֔ים שְׁבָרֵ֖ךְ בְּלֵ֥ב יַמִּֽים:

יחזקאל כז:כט
וְֽיָרְד֞וּ מֵאָנִיֹּֽותֵיהֶ֗ם כֹּ֚ל תֹּפְשֵׂ֣י מָשֹׁ֔וט מַלָּחִ֕ים כֹּ֖ל חֹבְלֵ֣י הַיָּ֑ם אֶל הָאָ֖רֶץ יַעֲמֹֽדוּ:

  

despise

יחזקאל טז:נז
בְּטֶרֶם֮ תִּגָּלֶ֣ה רָעָתֵךְ֒ כְּמֹ֗ו עֵ֚ת חֶרְפַּ֣ת בְּנֹות אֲרָ֔ם וְכׇל סְבִיבֹותֶ֖יהָ בְּנֹ֣ות פְּלִשְׁתִּ֑ים הַשָּׁאטֹ֥ות אֹותָ֖ךְ מִסָּבִֽיב:

יחזקאל כח:כד
וְלֹֽא יִהְיֶ֨ה עֹ֜וד לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל סִלֹּ֤ון מַמְאִיר֙ וְקֹ֣וץ מַכְאִ֔ב מִכֹּל֙ סְבִ֣יבֹתָ֔ם הַשָּׁאטִ֖ים אֹותָ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה:

יחזקאל כח:כו
וְיָשְׁב֣וּ עָלֶיהָ֮ לָבֶטַח֒ וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְיָשְׁב֖וּ לָבֶ֑טַח בַּעֲשֹׂותִ֣י שְׁפָטִ֗ים בְּכֹ֨ל הַשָּׁאטִ֤ים אֹתָם֙ מִסְּבִ֣יבֹותָ֔ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם:

 

whip

יהושע כג:יג
>יָדֹ֨ועַ֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי֩ לֹ֨א יֹוסִ֜יף יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם לְהֹורִ֛ישׁ אֶת הַגֹּויִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֜ם לְפַ֣ח וּלְמֹוקֵ֗שׁ וּלְשֹׁטֵ֤ט בְּצִדֵּיכֶם֙ וְלִצְנִנִ֣ים בְּעֵינֵיכֶ֔ם עַד אֲבׇדְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטֹּובָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:

מלכים א יב:יא
וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אֹוסִ֣יף עַֽל עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשֹּׁוטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים:

מלכים א יב:יד
וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשֹּׁוטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים:

דברי הימים ב י:יד
וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אַכְבִּיד֙ אֶֽת עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עָלָ֑יו אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשֹּׁוטִ֔ים וַאֲנִ֖י בָּעֲקְרַבִּֽים:

ישעיהו י:כו
וְעֹורֵ֨ר עָלָ֜יו יְהוָ֤ה צְבָאֹות֙ שֹׁ֔וט כְּמַכַּ֥ת מִדְיָ֖ן בְּצ֣וּר עֹורֵ֑ב וּמַטֵּ֨הוּ֙ עַל הַיָּ֔ם וּנְשָׂאֹ֖ו בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם:

נחום ג:ב
קֹ֣ול שֹׁ֔וט וְקֹ֖ול רַ֣עַשׁ אֹופָ֑ן וְס֣וּס דֹּהֵ֔ר וּמֶרְכָּבָ֖ה מְרַקֵּדָֽה:

משלי כו:ג
שֹׁ֣וט לַ֭סּוּס מֶ֣תֶג לַחֲמֹ֑ור וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים:

איוב ה:כא
בְּשֹׁ֣וט לָ֭שֹׁון תֵּחָבֵ֑א וְֽלֹא תִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֹֽוא:

איוב ט:כג
אִם שֹׁ֭וט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג:

  

 outburst, sudden spate of water

ישעיהו כח:טו
כִּ֣י אֲמַרְתֶּ֗ם כָּרַ֤תְנֽוּ בְרִית֙ אֶת מָ֔וֶת וְעִם שְׁאֹ֖ול עָשִׂ֣ינוּ חֹזֶ֑ה שֹׁ֣וט שֹׁוטֵ֤ף כִּֽי יַֽעֲבֹר֙ לֹ֣א יְבֹואֵ֔נוּ כִּ֣י שַׂ֧מְנוּ כָזָ֛ב מַחְסֵ֖נוּ וּבַשֶּׁ֥קֶר נִסְתָּֽרְנוּ:

ישעיהו כח:יח
וְכֻפַּ֤ר בְּרִֽיתְכֶם֙ אֶת מָ֔וֶת וְחָזוּתְכֶ֥ם אֶת שְׁאֹ֖ול לֹ֣א תָק֑וּם שֹׁ֤וט שֹׁוטֵף֙ כִּ֣י יַֽעֲבֹ֔ר וִהְיִ֥יתֶם לֹ֖ו לְמִרְמָֽס:

(possibly includes Job 9:23)

 

 

שׂט

הושע ה:ב
וְשַׁחֲטָ֥ה שֵׂטִ֖ים הֶעְמִ֑יקוּ וַאֲנִ֖י מוּסָ֥ר לְכֻלָּֽם:

lumina.bible.net

tn Heb “and those who revolt have gone deep into slaughter” (similar KJV, NIV); NASB “deep in depravity.”

tc The MT reads וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ (vshakhatah setim heʿmiqu): “and rebels have made deep the slaughter.” The BHS editors propose וְשַׁחַת הַשִּׁטִּים הֶעְמִיקוּ(vshakhat hashittim heʿmiqu): “they have made the pit of Shittim [place of idolatry] deep” (cf. NRSV, TEV, NLT; see BDB 1006 s.v. שַׁחֲטָה). This involves: (1) phonological confusion between the similar sounding consonants ת (tav) and ט(tet), (2) redivision of words to take ה (hey) as the article with הַשִּׁטִּים rather than feminine noun ending of וְשַׁחֲטָה, and (3) revocalization of הַשִּׁטִּים with the two dagesh forte’s. Retaining the reading of the MT is preferable here.

תהילים מ:ה
אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר שָׂ֣ם יְ֭הֹוָה מִבְטַחֹ֑ו וְֽלֹא פָנָ֥ה אֶל רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב:

 

ובולס שקמים

עמוס ז:יד
וַיַּ֤עַן עָמוֹס֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־אֲמַצְיָ֔ה לֹא־נָבִ֣יא אָנֹ֔כִי וְלֹ֥א בֶן־נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי כִּֽי־בוֹקֵ֥ר אָנֹ֖כִי וּבוֹלֵ֥ס שִׁקְמִֽים:

 בלס appears only here in TaNa”KH.

Incidentally, the 1906 Jewish Encyclopedia has a full list of Hapax Legomena.

HALOT connects the word to a type of fig in Arabic, and suggests that the meaning here is “to scar the unripe sycamore figs (with fingernail or iron tool) in order to promote ripening”, but then translates ובולס שקמים as “picker of sycamore figs”

בלג

The Hebrew root בלג appears five times in תנ”ך.

ירמיהו ח:יח
מַבְלִ֥יגִיתִ֖י עֲלֵ֣י יָג֑וֹן עָלַ֖י לִבִּ֥י דַוָּֽי:

עמוס ה:ט
הַמַּבְלִ֥יג שֹׁ֖ד עַל־עָ֑ז וְשֹׁ֖ד עַל־מִבְצָ֥ר יָבֽוֹא:

תהלים לט:יד
הָשַׁ֣ע מִמֶּ֣נִּי וְאַבְלִ֑יגָה בְּטֶ֖רֶם אֵלֵ֣ךְ וְאֵינֶֽנִּי:

איוב ט:כז
אִם־אָ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה:

איוב י:כ
הֲלֹא־מְעַ֣ט יָמַ֣י יחדל וַחֲדָ֑ל ישית וְשִׁ֥ית מִ֝מֶּ֗נִּי וְאַבְלִ֥יגָה מְּעָֽט:

HALOT connects the word to the Arabic balaja, to break (dawn) and balija, to be cheerful, happy.

This does not make sense in the verse in Jeremiah.  HALOT has a separate entry for מבליגיתי, where the text is emended to מבליגית or מבלי גהה, meaning “without healing” – which accords with the Greek, but is still difficult.

My new favorite website, net.bible.org, has:

46 tn The meaning of this word is uncertain. The translation is based on the redivision and repointing of a word that occurs only here in the MT and whose pattern of formation is unparalleled in the Hebrew Bible. The MT reads מַבְלִיגִיתִי (mavligiti) which BDB provisionally derives from a verb root meaning “to gleam” or “to shine.” However, BDB notes that the text is dubious (cf. BDB 114 s.v.מַבְלִיגִית). The text is commonly emended to מִבְּלִי גְּהֹת (mibbÿli gÿhot) which is a Qal infinitive from a verb meaning “to heal” preceded by a compound negative “for lack of, to be at a loss for” (cf., e.g.,HALOT 514 s.v. מַבְלִיגִית and 174 s.v. גּהה). This reading is supported by the Greek text which has an adjective meaning “incurable,” which is, however, connected with the preceding verse, i.e., “they will bite you incurably.”

 

בושסכם

עמוס ה:יא
לָ֠כֵן יַ֣עַן בּוֹשַׁסְכֶ֞ם עַל־דָּ֗ל וּמַשְׂאַת־בַּר֙ תִּקְח֣וּ מִמֶּ֔נּוּ בָּתֵּ֥י גָזִ֛ית בְּנִיתֶ֖ם וְלֹא־תֵ֣שְׁבוּ בָ֑ם כַּרְמֵי־חֶ֣מֶד נְטַעְתֶּ֔ם וְלֹ֥א תִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם:

Mordechai Cogan in his commentary in מקרא לישראל points out that traditional commentators relate the word בושסכם to בוס or בסס and interpret it to meant “trample”.

HALOT cites Torczyner in Journal of the Palestine Oriental Society 16:6 (which I am unfortunately unable to access) who suggests that the word is from the Akkadian sabasu or sibsa, to extract a corn tax.  Tawil also relates to the Akkadian šabāšu, to collect a a tax, gather..

Similarly: 30 tn Traditionally, “because you trample on the poor” (cf. KJV, ASV, NAB, NIV, NRSV, NLT). The traditional view derives the verb from בּוּס (bus, “to trample”; cf. Isa. 14:25), but more likely it is cognate to an Akkadian verb meaning “to exact an agricultural tax” (see H. R. Cohen, Biblical Hapax Legomena [SBLDS], 49; S. M. Paul, Amos [Hermeneia], 172-73).

(https://net.bible.org/#!bible/Amos+5:6)

Chaim Cohen in his dissertation on Hapax Legomenga (p. 114-116) writes also relates it to šabāšu and suggests emending the text to שבסכם (dropping the initial letter ב) and translating: “Therefore, because you exact rent from the poor, and you take a grain tax from him.”

אוד

The word אוד appears three times in תנ”ך:

ישעיהו ז:ד
וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בָּחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַאֲרָ֖ם וּבֶן־ רְמַלְיָֽהוּ:

עמוס ד:יא
הָפַ֣כְתִּי בָכֶ֗ם כְּמַהְפֵּכַ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־סְדֹ֣ם וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה וַתִּהְי֕וּ כְּא֖וּד מֻצָּ֣ל מִשְּׂרֵפָ֑ה וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְקֹוָֽק:

זכריה ג:ב
וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְקֹוָ֤ק בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְקֹוָק֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ:

and in each case it signifies a burning stick.

Last night at a lecture at the NYPL (http://www.nypl.org/events/programs/2016/01/13/prince-gates-seville-cross-cultural-exchange-medieval-spain?hspace=331705) I learned that the medieval stringed instrument, the “lute” derives in both name and origin, from the Arabic instrument called al-`ud (العود), which means “the wood”.  `ud in Arabic is עץ in Hebrew, which seems to have survived in the form אוד – seemingly specifically with regard to burning wood.

HALOT: Syr. stick with which to poke the fire; Arb. ‘ud wood: log

 

Amos 8 – חדש and שבת

עמוס ח: ד-י 
שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית ענוי אָרֶץ: לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה: לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר: נִשְׁבַּע יי בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם: הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז הָאָרֶץ וְאָבַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ וְנִגְרְשָׁה ונשקה כִּיאוֹר מִצְרָיִם: ס
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יי וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר: וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר:

This passage seems very relevant to our day.  Already in the times of Amos, people were sitting around on Shabbat waiting for Shabbat to end so that they could get back to their businesses. Very little has changed in the past 2600 years.

This passage is also interesting in the juxtaposition of חדש and שבת.  We see this same juxtaposition in several instances in תנ”ך:

מלכים ב ד:כג
וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אתי [אַתְּ] הלכתי [הֹלֶכֶת] אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם:

ישעיהו א:יג
לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה:

ישעיהו פרק סו:כג
וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יי:

יחזקאל מה:יז
וְעַל הַנָּשִׂיא יִהְיֶה הָעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכָל מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הוּא יַעֲשֶׂה אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הָעוֹלָה וְאֶת הַשְּׁלָמִים לְכַפֵּר בְּעַד בֵּית יִשְׂרָאֵל:

הושע פרק ב:יג
וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ:

 The verses in Ezekiel and Hosea include חג, and therefore are probably not quite parallel to our case which juxtaposes only חדש and שבת.

From the verse in II Kings we learn of a custom to visit the prophet on חדש ושבת, and from our verse we learn that just like שבת, there was a prohibition of work (or at least commerce) on the חדש.

I cannot recall where I read an argument that שבת was originally a mid-month holiday, which explains why the two are mentioned together and have similar rituals.

This verse is further interesting in its expression of disgust for unethical business practices: using deceitful weights and measures.  This verse recalls Ezekiel:

יחזקאל מה: ט-יב
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ייי רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם מֵעַל עַמִּי נְאֻם אֲדֹנָי ייי: מֹאזְנֵי צֶדֶק וְאֵיפַת צֶדֶק וּבַת צֶדֶק יְהִי לָכֶם: הָאֵיפָה וְהַבַּת תֹּכֶן אֶחָד יִהְיֶה לָשֵׂאת מַעְשַׂר הַחֹמֶר הַבָּת וַעֲשִׂירִת הַחֹמֶר הָאֵיפָה אֶל הַחֹמֶר יִהְיֶה מַתְכֻּנְתּוֹ: וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם:

 

 

 

 

 

 

 

פני ב vs. עיני אל

Psalms 34:15-16 עֵינֵ֣י יי אֶל־צַדִּיקִ֑ים וְ֝אָזְנָ֗יו אֶל־שַׁוְעָתָֽם׃ פְּנֵ֣י יי בְּעֹ֣שֵׂי רָ֑ע לְהַכְרִ֖ית מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם׃ We see in these verses that the phrase עיני אל is a positive – a blessing, where as פני ב is the opposite, a curse. We see this in numerous verses in the Bible:

ויקרא יז:י
וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:

 ויקרא כ:ו

וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנֹ֖ות אַחֲרֵיהֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹתֹ֖ו מִקֶּ֥רֶב עַמֹּֽו

ויקרא כח:יז

וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם

ירמיהו מד:יא

לָכֵן כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם לְרָעָה וּלְהַכְרִית אֶת כָּל יְהוּדָה:

יחזקאל יד:ח

וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא וַהֲשִׂמֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יי:

יחזקאל טו:ז

וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד בְּשׂוּמִי אֶת פָּנַי בָּהֶם

ירמיהו מ:ד

וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל חֲדָל רְאֵה כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ:

Similarly, several times יחזקאל is instructed בן אדם שים פניך to various countries, and always with negative prophecies:

יחזקאל ו:ב-ג

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם: וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠קֹוִק לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים ולגאית וְלַגֵּאָי֗וֹת הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם:

יחזקאל יג:יז

וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־בְּנ֣וֹת עַמְּךָ֔ הַמִּֽתְנַבְּא֖וֹת מִֽלִּבְּהֶ֑ן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽן:

יחזקאל כא:ב-ג

בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ דֶּ֣רֶךְ תֵּימָ֔נָה וְהַטֵּ֖ף אֶל־דָּר֑וֹם וְהִנָּבֵ֛א אֶל־ יַ֥עַר הַשָּׂדֶ֖ה נֶֽגֶב:  וְאָֽמַרְתָּ֙ לְיַ֣עַר הַנֶּ֔גֶב שְׁמַ֖ע דְּבַר־יְקֹוָ֑ק כֹּֽה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֡ק הִנְנִ֣י מַֽצִּית־בְּךָ׀ אֵ֡שׁ וְאָכְלָ֣ה בְךָ֣ כָל־עֵֽץ־לַח֩ וְכָל־עֵ֨ץ יָבֵ֤שׁ לֹֽא־תִכְבֶּה֙ לַהֶ֣בֶת שַׁלְהֶ֔בֶת וְנִצְרְבוּ־בָ֥הּ כָּל־פָּנִ֖ים מִנֶּ֥גֶב צָפֽוֹנָה:

יחזקאל כא:ז-ח

בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְהַטֵּ֖ף אֶל־מִקְדָּשִׁ֑ים וְהִנָּבֵ֖א אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:  וְאָמַרְתָּ֞ לְאַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק הִנְנִ֣י אֵלַ֔יִךְ וְהוֹצֵאתִ֥י חַרְבִּ֖י מִתַּעְרָ֑הּ וְהִכְרַתִּ֥י מִמֵּ֖ךְ צַדִּ֥יק וְרָשָֽׁע:

יחזקאל כה:ב-ד

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽם: וְאָֽמַרְתָּ֙ לִבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֡ק יַעַן֩ אָמְרֵ֨ךְ הֶאָ֜ח אֶל־מִקְדָּשִׁ֣י כִֽי־נִחָ֗ל וְאֶל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ כִּ֣י נָשַׁ֔מָּה וְאֶל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה כִּ֥י הָלְכ֖וּ בַּגּוֹלָֽה: לָכֵ֡ן הִנְנִי֩ נֹתְנָ֨ךְ לִבְנֵי־קֶ֜דֶם לְמֽוֹרָשָׁ֗ה וְיִשְּׁב֤וּ טִירֽוֹתֵיהֶם֙ בָּ֔ךְ וְנָ֥תְנוּ בָ֖ךְ מִשְׁכְּנֵיהֶ֑ם הֵ֚מָּה יֹאכְל֣וּ פִרְיֵ֔ךְ וְהֵ֖מָּה יִשְׁתּ֥וּ חֲלָבֵֽךְ:

יחזקאל כח:כא-כג

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־צִיד֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עָלֶֽיהָ: וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק הִנְנִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ צִיד֔וֹן וְנִכְבַּדְתִּ֖י בְּתוֹכֵ֑ךְ וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק בַּעֲשׂ֥וֹתִי בָ֛הּ שְׁפָטִ֖ים וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָֽהּ: וְשִׁלַּחְתִּי־בָ֞הּ דֶּ֤בֶר וָדָם֙ בְּח֣וּצוֹתֶ֔יהָ וְנִפְלַ֤ל חָלָל֙ בְּתוֹכָ֔הּ בְּחֶ֥רֶב עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:

יחזקאל כט:ב-ה

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־ מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ: דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־ מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי: וְנָתַתִּ֤י חחיים חַחִים֙ בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶֽיךָ תִּדְבָּֽק: וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה:

יחזקאל לה:ב-ג

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ עַל־הַ֣ר שֵׂעִ֑יר וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו: וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ הַר־שֵׂעִ֑יר וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יךָ שְׁמָמָ֥ה וּמְשַׁמָּֽה:

יחזקאל לח:ב-ד

בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו: וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל: וְשׁ֣וֹבַבְתִּ֔יךָ וְנָתַתִּ֥י חַחִ֖ים בִּלְחָיֶ֑יךָ וְהוֹצֵאתִי֩ אוֹתְךָ֙ וְאֶת־כָּל־ חֵילֶ֜ךָ סוּסִ֣ים וּפָרָשִׁ֗ים לְבֻשֵׁ֤י מִכְלוֹל֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל רָב֙ צִנָּ֣ה וּמָגֵ֔ן תֹּפְשֵׂ֥י חֲרָב֖וֹת כֻּלָּֽם:

ירמיה כד:ו

וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֤י עֲלֵיהֶם֙ לְטוֹבָ֔ה וַהֲשִׁבֹתִ֖ים עַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְנִיתִים֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס וּנְטַעְתִּ֖ים וְלֹ֥א אֶתּֽוֹשׁ:

This following verse in עמוס might be construed as an exception, but it in fact seems to prove the rule.  Usually, as we see in the verse in Jeremiah 24:6, שמתי עיני is לטובה, in Amos, it is reversed, and becomes a curse, לרעה ולא לטובה.

עמוס ט:ד

אִם־יֵלְכ֤וּ בַשְּׁבִי֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיבֵיהֶ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב וַהֲרָגָ֑תַם וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם לְרָעָ֖ה וְלֹ֥א לְטוֹבָֽה:

ישחק instead of יצחק

Four times in תנ”ך, our forefather יצחק is spelled ישחק.  The four occurrences can be broken down separated into two types: (a) places that list the forefathers, (אברהם ישחק (ויעקב, and (b) those that use ישחק in parallelism with ישראל.

(a)

ירמיהו פרק לג:כו
גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁוב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:

תהלים פרק קה:ט
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:

(b)

עמוס פרק ז:ט
וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב:

עמוס פרק ז:טז
וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר יְדֹוָד אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק:

It is further interesting to note that both (b) type occurrences are in ספר עמוס.