In the Bible, the root ענה sometimes means to shout, proclaim, or declare out loud. This posting is part of an email exchange and should be better edited. It can also be found on the Mishnah blog:
http://mishnah.blogyomi.com/?p=108
I didn’t realize how rare the word is in Rabbinic literature.
In these two first cases, it certainly means to respond:
משנה מסכת ברכות פרק ה
העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי:
משנה מסכת תענית פרק ב משנה ד
על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה
And if I’m not mistaken, those are the only two places where the word occurs in the Mishnah.
In the Tosefta we also have
תוספתא מסכת מגילה (ליברמן) פרק ג הלכה כז
הפורס על הלחם והמברך על הפירות ועל המצות הרי זה לא יענה אחר עצמו אמן אם ענה הרי זה דרך בורות אין עונין אמן לא יתומה ולא קטופה בן עזיי אומ’ העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומי’ קטופה יתקטפו חייו ארוכה יאריך ימים ושנים פוחח פורס על שמע ומתרגם רבן שמעון בן גמליאל אומ’ יהא זהיר בעצמו שלא יתגלה
This could go either way, but I think respond works better. Certainly if I’m trying to argue that there is a sort of “alternative” meaning, then the burden of proof is on me, and this will not prove the case.
I wonder what this means:
תוספתא מסכת גיטין (ליברמן) פרק ז
ר’ לעזר בן עזריה אומ’ כריתות דבר הכורת בינו לבינה הא למדנו שאין זו כריתות אמ’ ר’ יוסה רואה אני את דברי ר’ לעזר בן עזריה נענה ר’ שמעון בן לעזר ואמ‘ הרי שהלכה וניסית לאחר וגירשה ואמ’ לה הרי את מותרת לכל אדם היאך זה מתיר מה שאסר הראשון הא למדתה שאין זה כריתות
if he is responding, to whom exactly is he responding? On the other hand, this is נפעל, so that might account for a slightly different sense of the word.
We have this usage several more times:
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה י
כבר היה רבי אליעזר חולה, ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר’ טרפון ורבי יהושע ור’ אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר, רבי טוב אתה לישראל מגלגל חמה [שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת לנו בעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' יהושע וא' רבי טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שכך טיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר
מכילתא דרבי ישמעאל כי תשא - מסכתא דשבתא פרשה א
כבר היה רבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך אחריהם, ונשאלה שאלה זו בפניהם, מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת; נענה רבי ישמעאל ואמר, הרי הוא אומר, +שמות כב א+ אם במחתרת ימצא הגנב, ומה זה הוא, ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג, והרי דברים קל וחומר, ומה שפיכות דמים, שמטמא את הארץ ומסלקת את השכינה, הרי היא דוחה שבת, קל וחומר לפיקוח נפש, שדוחה את השבת; נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר,
ספרי במדבר פרשת בלק פיסקא קלא
אחזה בידו והעבירה באמצע כל ישראל שנאמר והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים פתח אהל מועד נענה פנחס באותה שעה ואמר
ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רסט
לאחר מיתתו של רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נענה רבי טרפון ואמר
In all of this cases it is נענה ... ואמר, which for me draws a connection to וענית ואמרת
ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שכ
רבי דוסתי בן יהודה אומר אל תהי קורא לא אמון בם אלא לא אמן בם שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שהיו מברכים אותם וכן הוא אומר +ירמיה יא ה+ למען הקים את השבועה אשר נשבע לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ולא היה בהם אחד שפתח פיו וענה אמן עד שבא ירמיה וענה אמן שנאמר +שם /ירמיה יא ה/+ ואען ואומר אמן ה'.
We have not discussed the verb ענה in TaNa"KH (BDB by the way does not support me), but I would argue that in the verse above from Jer., "call out" or "declare" works just as well as "respond". And again we have ענה together with אמר.
How that I read the שומע כעונה sugya, I don't think it supports my position too well. I had only ever considered the phrase שומע כעונה, without looking at the context. It seems pretty clear that it is talking about the response of the congregation to the leader. However, actual שומע כעונה discussion is interesting, and I'm not really sure what case it is dealing with:
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לח עמוד ב
הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ה' מכאן לשומע כעונה.
בעו מיניה מרבי חייא בר אבא: שמע ולא ענה מהו?
אמר להו: חכימיא וספריא ורישי עמא ודרשיא אמרו: שמע ולא ענה - יצא.
אתמר נמי, אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מנין לשומע כעונה - דכתיב את (הדברים) +מסורת הש"ס: [כל דברי הספר]+ אשר קרא (יאשיהו) +מסורת הש”ס: [מלך יהודה]+, וכי יאשיהו קראן? והלא שפן קראן, דכתיב ויקראהו שפן (את כל הדברים האלה) לפני המלך אלא מכאן לשומע כעונה.
The sugya is a little strange. The introduction says מכאן לשומע כעונה, but then the Gemara immediately asks שמע ולא ענה מהו. The two proofs for שומע כעונה however actually DO seem to support my idea. הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ה’ מכאן לשומע כעונה seems to mean that even though the congregation is saying only בשם ה, it is as if they also said ברוך הבא, because they heard it (at least this is my initial interpretation without looking at any of the commentaries).
Similarly, in the case of Josiah, there is not call and respond. But because Josiah heard the words being read, it is considered as though he himself read them (incidentally, and with this I will end because I’m sure I’ve taken up enough of your time, this also leads to a discussion of what קרא and הגה mean in both the Bible and Rabbinic Hebrew).
….
Now that I’m home and have access to my books, I looked in the Even-Shoshan Concordance, which has three definitions for ענה:
1) השיב על שאלה, נעתר לבקשה, העיד, התענין, שׂם לב, קבל תשובה, נתן תשובה
2) שר, קרא, זעק, שר בקול
3) נכנע, נחלש, נלחץ, לחץ, הציק, סבל יסורים, יסר, עִנה
But this is Biblical, so it doesn’t have direct bearing on Rabbinic Hebrew.
לא תענה ברעך עד שקר
הנני ענו בי נגד יקוק ונגד משיחו
ענו ליי בתודה
Lieberman discusses ענה in תוספתא כפשוטה on ברכות פרק א הלכה ט, which reads:
אילו ברכות שפותחין בהן בברוך. [כל הברכות כלן פותחין בברוך] חוץ מברכה הסמוכה לשמע וברכה הסמוכה לברכה אחרת, שאין פותחין בהן בברוך, ואין עונין עם המברך. ר’ יהודה היה עונה עם המברך ק’ ק’ ק’ וגו’ וברוך וגו’. כל אילו היה קורא ר’ יהודה עם המברך.
Lieberman discusses this with regard to Hallel in פסחים פרק י הלכה ז and also in סוטה פרק ו הלכה ב, and all these references should be consulted. But in ברכות in the note to line 40 he quotes ראבי”ה ח”א סימן ס”ו (I’m quoting this out of context):
ונ”ל שהוא מלשון ותען להם מרים וגו’ וענו הלוים וגו’, דהיינו בקול רם
Also look at משנה סוטה פרק שביעי ג-ד