Monthly Archives: April 2016

ירזמון

איוב טו:יב
מַה־יִּקָּחֲךָ֥ לִבֶּ֑ךָ וּֽמַה־יִּרְזְמ֥וּן עֵינֶֽיךָ:

same as רמז?

lumina: Here is another word that occurs only here, and in the absence of a completely convincing suggestion, probably should be left as it is. The verb is רָזַם (razam, “wink, flash”). Targum Job and the Syriac equate it with a verb found in Aramaic and postbiblical Hebrew with the same letters but metathesized – רָמַז (ramaz). It would mean “to make a sign” or “to wink.” Budde, following the LXX probably, has “Why are your eyes lofty?” Others follow an Arabic root meaning “become weak.”

 

כידור

איוב טו:כד
יְֽבַעֲתֻהוּ צַ֣ר וּמְצוּקָ֑ה תִּ֝תְקְפֵ֗הוּ כְּמֶ֤לֶךְ׀ עָתִ֬יד לַכִּידֽוֹר:

HALOT: onslaught, battle

HALOT 472 s.v. כִּידוֹר links it to an Arabic root kadara, “to rush down,” as with a bird of prey. J. Reider defines it as “perturbation” from the same root (“Etymological Studies in Biblical Hebrew,” VT 2 [1952]: 127). (lumina.bible.org)

כפן

The root כפנ appears three times in תנ”ך:

יחזקאל יז:ז
וַיְהִ֤י נֶֽשֶׁר־אֶחָד֙ גָּד֔וֹל גְּד֥וֹל כְּנָפַ֖יִם וְרַב־נוֹצָ֑ה וְהִנֵּה֩ הַגֶּ֨פֶן הַזֹּ֜את כָּֽפְנָ֧ה שָׁרֳשֶׁ֣יהָ עָלָ֗יו וְדָֽלִיּוֹתָיו֙ שִׁלְחָה־לּ֔וֹ לְהַשְׁק֣וֹת אוֹתָ֔הּ מֵעֲרֻג֖וֹת מַטָּעָֽהּ:

איוב ה:כב
לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּֽמֵחַיַּ֥ת הָ֝אָ֗רֶץ אַל־תִּירָֽא:

איוב ל:ג
בְּחֶ֥סֶר וּבְכָפָ֗ן גַּ֫לְמ֥וּד הַֽעֹרְקִ֥ים צִיָּ֑ה אֶ֗מֶשׁ שׁוֹאָ֥ה וּמְשֹׁאָֽה:

HALOT notes that in Jewish Aramaic the root means hunger.

The verse in Ezekiel is translated in the KJV:

There was also another great eagle with great wings and many feathers: and, behold, this vine did bend her roots toward him, and shot forth her branches toward him, that he might water it by the furrows of her plantation.

HALOT supports this translation with “to turn towards”, but it is not clear what the etymological support for this is.  (The context supports it).

KJV translates Job 5:22

At destruction and famine thou shalt laugh : neither shalt thou be afraid of the beasts of the earth.

which accords with the Aramaic “hunger”.  https://lumina.bible.org/bible/Job+5 points out that there are a number of Aramaisms in the Book of Job.

כלח

כלח is a city mentioned twice in פרשת נח, in Gen. 10:11-12

It is also a noun occurring twice in Job, 5:26 and 30:2

איוב ה:כה-כו
וְֽיָדַעְתָּ כִּי־רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝צֶאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ:  תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵי־קָ֑בֶר כַּעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ:

איוב ל:ב
גַּם־כֹּ֣חַ יְ֭דֵיהֶם לָ֣מָּה לִּ֑י עָ֝לֵ֗ימוֹ אָ֣בַד כָּֽלַח:

HALOT suggests ripeness, ripe age, vigour.

https://lumina.bible.org/bible/Job+30 has:

The word כֶּלַח (kelakh) only occurs in Job 5:26; but the Arabic cognate gives this meaning “strength.” Others suggest כָּלַח (kalakh, “old age”), ֹכּל־חַיִל(kol-khayil, “all vigor”), כֹּל־לֵחַ (kol-leakh, “all freshness”), and the like. But there is no reason for such emendation.

 

 

מזח

The root מזח appears three times in תנ”ך:

ישעיהו כג:י
עִבְרִ֥י אַרְצֵ֖ךְ כַּיְאֹ֑ר בַּת־תַּרְשִׁ֕ישׁ אֵ֖ין מֵ֥זַח עֽוֹד:

תהלים פרק קט פסוק יט
תְּהִי־ל֖וֹ כְּבֶ֣גֶד יַעְטֶ֑ה וּ֝לְמֵ֗זַח תָּמִ֥יד יַחְגְּרֶֽהָ:

איוב פרק יב פסוק כא
שׁוֹפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וּמְזִ֖יחַ אֲפִיקִ֣ים רִפָּֽה:

 According to Even-Shoshan, מזח has two meanings: (a) a bridge from the shore to the sea and (b) a belt

The verse in Psalms clearly refers to an article of clothing that is worn around the waist.

HALOT has similar definitions.  In the case of Isaiah 23:10, a harbour, shipyard, or wharf, and in the other two cases, a waistband.

ובנבלתם לא תגעו – Is there a prohibition to touch the carcass of non-kosher animal?

This post is a little off-topic – it has to do with Torah, not Na”KH, and it is more halakhic in nature than my usual posts.

This week we read Parashat Shemini, which includes the verses:

ויקרא יא:א-ח

וַיְדַבֵּ֧ר יְקֹוָ֛ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֥ר אֲלֵהֶֽם:  דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־ הָאָֽרֶץ:  כֹּ֣ל׀ מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ:  אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִֽמַּעֲלֵי֙ הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִסֵ֖י הַפַּרְסָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָל כִּֽי־מַעֲלֵ֨ה גֵרָ֜ה ה֗וּא וּפַרְסָה֙ אֵינֶ֣נּוּ מַפְרִ֔יס טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם:  וְאֶת־הַשָּׁפָ֗ן כִּֽי־מַעֲלֵ֤ה גֵרָה֙ ה֔וּא וּפַרְסָ֖ה לֹ֣א יַפְרִ֑יס טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם:  וְאֶת־הָאַרְנֶ֗בֶת כִּֽי־מַעֲלַ֤ת גֵּרָה֙ הִ֔וא וּפַרְסָ֖ה לֹ֣א הִפְרִ֑יסָה טְמֵאָ֥ה הִ֖וא לָכֶֽם:  וְאֶת־הַ֠חֲזִיר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֜ה ה֗וּא וְשֹׁסַ֥ע שֶׁ֙סַע֙ פַּרְסָ֔ה וְה֖וּא גֵּרָ֣ה לֹֽא־יִגָּ֑ר טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם:  מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֣א תִגָּ֑עוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם:

The verse clearly states that one should not touch the carcass of a non-kosher animal – or at least the specific non-kosher animals mentioned here.  These verses are repeated in Deuteronomy:

דברים יד:ו-ח

וְכָל־בְּהֵמָ֞ה מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ שְׁתֵּ֣י פְרָס֔וֹת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ:  אַ֣ךְ אֶת־זֶ֞ה לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמַּֽעֲלֵ֣י הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִיסֵ֥י הַפַּרְסָ֖ה הַשְּׁסוּעָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָל וְאֶת־הָאַרְנֶ֨בֶת וְאֶת־הַשָּׁפָ֜ן כִּֽי־מַעֲלֵ֧ה גֵרָ֣ה הֵ֗מָּה וּפַרְסָה֙ לֹ֣א הִפְרִ֔יסוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם:  וְאֶת־הַ֠חֲזִיר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֥ה הוּא֙ וְלֹ֣א גֵרָ֔ה טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֥א תִגָּֽעוּ:

However, is there actually a Biblical prohibition to touch these carcasses?

Rashi (Lev. 11:8) quotes the Sifra (Torat Kohanim) 3:2 (Rashi from the Bar-Ilan Responsa Project v. 23)

ובנבלתם לא תגעו – רבותינו פירשו, ברגל. שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל. יכול יהיו מוזהרים בכל השנה, תלמוד לומר (ויקרא כא, א) אמור אל הכהנים וגו’ ומה טומאת המת חמורה, כהנים מוזהרים ואין ישראל מוזהרים, טומאת נבלה קלה לא כל שכן:

The version of Rashi included in the Mossad Harav Kook “Torat Hayyim” edition reads:

 

ובנבלתם לא תגעו – יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבלה, ת”ל אמור אל הכהנים וגו’ (להלן כא:א). כהנים מוזהרים ואין ישראל מוזהרין, קל וחומר מעתה: ומה טומאת מת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים, טומאת נבלה קלה לא כל שכן.  ומה תלמוד לומר לא תגעו, ברגל.

And the version of the Sifra quoted in the Rashi from the Bar-Ilan Responsa Project v. 23

ספרא שמיני פרשה ב תחילת פרק ד

(ח) מבשרם ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הטלפים שלהם ובנבלתם לא תגעו יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבילות ת”ל אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו הכהנים אין מטמאים למתים ישראל מטמאים למתים:

The Baraita is quoted in the Bavli, Rosh ha-Shanah 16b:

ואמר רבי יצחק: חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, שנאמר ובנבלתם לא תגעו. תניא נמי הכי: ובנבלתם לא תגעו, יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה – תלמוד לומר אמר אל הכהנים בני אהרן, בני אהרן מוזהרין, בני ישראל – אין מוזהרין. והלא דברים קל וחומר: ומה טומאה חמורה – כהנים מוזהרין, ישראלים אינן מוזהרין, טומאה קלה – לא כל שכן! אלא, מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו – ברגל.

Rambam ט”ז הלכות טומאת אוכלין הל’ ט-י states clearly:

הלכה ט

כשם שמותר לאכול חולין טמאים ולשתותן כך מותר לגרום טומאה לחולין שבא”י, ויש לו לטמא את החולין המתוקנין לכתחלה, וכן מותר לאדם ליגע בכל הטומאות ולהתטמא בהן, שהרי הזהיר הכתוב את בני אהרן ואת הנזיר מהתטמא במת מכלל שכל העם מותרין, ושאף כהנים ונזירים מותרין להתטמא בשאר טומאות חוץ מטמא מת.

 הלכה י

כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים, וזה שנאמר בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד ואם נטמא אינו לוקה אבל בשאר ימות השנה אינו מוזהר.