Joshua 21:10-11 has two unusual spellings.
ריאשנה is spelled מלא, the only place in תנ”ך where it is spelled this way.
קרית ארבע is referred to as אבי הענוק rather than אבי הענק as it is spelled earlier in Joshua 15:13. The word ענק/ענקים occurs numerous times in תנ”ך, but nowhere else is is spelled ענוק.
This post is about two unusual forms in I Samuel 4:19
שמואל א ד:יט
וְכַלָּת֣וֹ אֵֽשֶׁת־פִּינְחָס֘ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת־הַשְּׁמֻעָ֔ה אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי־נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ
The first unusual form is ללת for ללדת. Gary Rendsburg writes about this form in his article on Phonology in Biblical Hebrew in the Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics – the ד is assimilated. Other examples he gives of the same phenomenon is אחת for אחדת and ידר for ינדר. If memory serves me correctly, my teacher Jeff Tigay taught that the word אמן is אמנת where the final ת has dropped out. Not being a Biblical Phonologist, I don’t know to what extent this is a similar phenomenon.
The other unusual form is אל הלקח about which I have yet to find a good explanation. Both the form הלקח and the combination with אל are unusual. The form הלקחו appears again in I Samuel 21:7
וַיִּתֶּן־ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא־הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ק לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם חֹ֔ם בְּי֖וֹם הִלָּקְחֽוֹ
Thank you to Dror Weil for pointing this out to me:
The words זעוה and זועה appear eight times in תנ”ך. According to the dictionaries they seem to be interchangeable, and indeed in five of the eight places where the word occurs in תנ”ך, there is a קרי and כתיב.
זעוה/זועה
דברים כח:כה
תֶּנְךָ יְדֹוָד נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ:
ישעיהו כח:יט
מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה:
ירמיהו טו:ד
וּנְתַתִּים <לזועה> לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם:
ירמיהו כד:ט
וּנְתַתִּים <לזועה> לְזַעֲוָה לְרָעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל לִשְׁנִינָה וְלִקְלָלָה בְּכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם:
ירמיהו כט:יח
וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וּנְתַתִּים <לזועה> לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחֶרְפָּה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם:
ירמיהו לד:יז
לָכֵן כֹּה אָמַר יְדֹוָד אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם יְדֹוָד אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם <לזועה> לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ:
יחזקאל כג:מו
כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְדֹוִד הַעֲלֵה עֲלֵיהֶם קָהָל וְנָתֹן אֶתְהֶן לְזַעֲוָה וְלָבַז:
דברי הימים ב כט:ח
וַיְהִי קֶצֶף יְדֹוָד עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם וַיִּתְּנֵם <לזועה> לְזַעֲוָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם:
The root זוע occurs four more times, Esther 5:9 ולא קם ולא זע ממנו, Qoheleth 12:2 ביום שיזעו שמרי הבית, and twice in Aramaic in Daniel 5:19 and 6:27 זיעין [כתיב זאעין] ודחלין
Joshua 21:9-10
These two verses have unusual spellings of the word ראישנה and ענוק (for ענק).
Nahum 2:14
הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָאֹ֔ות וְהִבְעַרְתִּ֤י בֶֽעָשָׁן֙ רִכְבָּ֔הּ וּכְפִירַ֖יִךְ תֹּ֣אכַל חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֤י מֵאֶ֙רֶץ֙ טַרְפֵּ֔ךְ וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע עֹ֖וד קֹ֥ול מַלְאָכֵֽכֵה׃
מלאככה, your messengers, is a strange form and spelling.
The city name ירושלים appears 664 times in תנ”ך; of those, 660 times it is spelled חסר and only four times מלא.
ירמיהו כו:יח
מיכיה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר:
אסתר ב:ו
ואֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
דברי הימים א ג:ה
וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל:
דברי הימים ב כה:
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם:
Four times in תנ”ך, our forefather יצחק is spelled ישחק. The four occurrences can be broken down separated into two types: (a) places that list the forefathers, (אברהם ישחק (ויעקב, and (b) those that use ישחק in parallelism with ישראל.
(a)
ירמיהו פרק לג:כו
גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁוב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:
תהלים פרק קה:ט
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
(b)
עמוס פרק ז:ט
וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב:
עמוס פרק ז:טז
וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר יְדֹוָד אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק:
It is further interesting to note that both (b) type occurrences are in ספר עמוס.
After עכן steals some of the plunder from Jericho, and the Israelites are routed by the inhabitants of Ai, הקב”ה reveals to Joshua that it is עכן who stole from Jericho. When Joshua addresses him, he says שים נא כבוד לה’ אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית (Joshua 7:19).
The phrase is used in a very similar context in Ezra where the returning exiles confess their sin of marrying foreign women:
עזרא י:יא
וְעַתָּ֗ה תְּנ֥וּ תוֹדָ֛ה לַיקֹוָ֥ק אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֵיכֶ֖ם וַעֲשׂ֣וּ רְצוֹנ֑וֹ וְהִבָּֽדְלוּ֙ מֵעַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ וּמִן־הַנָּשִׁ֖ים הַנָּכְרִיּֽוֹת:
תודה here clearly cannot mean “Thanksgiving”. It is used in the sense that it (almost) always has in the Bible, of a declaration. It is in this sense parallel to the next work והגד, which also means to declare. Perhaps the best example of this is from Deuteronomy 26:3 הגדתי היום לה’ אלהיך כי באתי אל הארץ וכו, which clears means “I DECLARE before the LORD”.
The next parshah in כי תבוא is called ווידוי מעשר by חז”ל, where ווידוי must mean a declaration.
My thanks to Rabbi Zvi Szubin for pointing out to me that הודאה in תנ”ך and in Rabbinic literature means declaration, and not thanksgiving.
This is as good a place as any to point out a strange form in Nehemiah 12:8
והלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על-הֻיְּדוֹת הוא ואחיו
הֻיְּדוֹת seems to be a very strange form. Translated by KJV as Thanksgiving.
HALOT has a separate entry for הֻיְּדוֹת, which says usu. rd. הודות, hif. inf. ידה; sbst. hodu- shouts; rd. הודיות, pl. of הודיה song of thanks, or of priase
Another sort of strange form is the name הודויהו, which occurs in I Chronicles 3:24 (and I think elsewhere)
Judges 2:7 is the second of two times that יהושוע is written מלא in תנ”ך.
The other is Deuteronomy 3:21