דניאל יא:מה
וְיִטַּע֙ אָהֳלֵ֣י אַפַּדְנ֔וֹ בֵּ֥ין יַמִּ֖ים לְהַר־צְבִי־קֹ֑דֶשׁ וּבָא֙ עַד־קִצּ֔וֹ וְאֵ֥ין עוֹזֵ֖ר לֽוֹ:
Tawil has a long entry on the word אפדן discussing the origin of the word and whether it is related to the Hapax Legomenon in Song of Songs 3:9 אפריון.
שיר השירים ג:ט
אַפִּרְי֗וֹן עָ֤שָׂה לוֹ֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֵעֲצֵ֖י הַלְּבָנֽוֹן:
Tawil’s preferred translation is a “colonnaded audience hall”
דניאל יא:מג
וּמָשַׁ֗ל בְּמִכְמַנֵּי֙ הַזָּהָ֣ב וְהַכֶּ֔סֶף וּבְכֹ֖ל חֲמֻד֣וֹת מִצְרָ֑יִם וְלֻבִ֥ים וְכֻשִׁ֖ים בְּמִצְעָדָֽיו:
מכמן from the root כמן, meaning to hide, and referring here to treasures. According to HALOT it is an Aramaic loan-word.
The root occurs in Rabbinic Hebrew (referring to food that is hidden in the ground, e.g. Mishna Ma`asrot 4:1 or witnesses who are hidden, e.g. Mishna Sanhedrin 7:10) as well as Rabbinic Aramaic.
The root בזר is interchangeable with the more common פזר (“to scatter”), see Tawil, p. 47, and occurs twice in תנ”ך:
תהלים סח:לא
גְּעַ֨ר חַיַּ֢ת קָנֶ֡ה עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים׀ בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ:
דניאל יא:כד
בְּשַׁלְוָ֞ה וּבְמִשְׁמַנֵּ֣י מְדִינָה֘ יָבוֹא֒ וְעָשָׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹא־עָשׂ֤וּ אֲבֹתָיו֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתָ֔יו בִּזָּ֧ה וְשָׁלָ֛ל וּרְכ֖וּשׁ לָהֶ֣ם יִבְז֑וֹר וְעַ֧ל מִבְצָרִ֛ים יְחַשֵּׁ֥ב מַחְשְׁבֹתָ֖יו וְעַד־עֵֽת:
Already in תנ”ך, the word מנחה, which means offering or gift, has the connotation of a time of day.
מלכים א יח:כט
וַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצָּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב:
דניאל ט:כא
וְע֛וֹד אֲנִ֥י מְדַבֵּ֖ר בַּתְּפִלָּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ גַּבְרִיאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ רָאִ֨יתִי בֶחָז֤וֹן בַּתְּחִלָּה֙ מֻעָ֣ף בִּיעָ֔ף נֹגֵ֣עַ אֵלַ֔י כְּעֵ֖ת מִנְחַת־עָֽרֶב:
And it is the afternoon. When does it take on this temporal connotation?
In Ezra:
עזרא ט:ד-ה
וְאֵלַ֣י יֵאָסְפ֗וּ כֹּ֤ל חָרֵד֙ בְּדִבְרֵ֣י אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ל מַ֣עַל הַגּוֹלָ֑ה וַאֲנִי֙ יֹשֵׁ֣ב מְשׁוֹמֵ֔ם עַ֖ד לְמִנְחַ֥ת הָעָֽרֶב: וּבְמִנְחַ֣ת הָעֶ֗רֶב קַ֚מְתִּי מִתַּֽעֲנִיתִ֔י וּבְקָרְעִ֥י בִגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָֽאֶכְרְעָה֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וָאֶפְרְשָׂ֥ה כַפַּ֖י אֶל־ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהָֽי:
However, it is entirely possible that in this case the verses actually refer to the מנחה offering in the evening, rather than simply specifying a time of day. Furthermore, מנחה is explicitly modified by הערב, indicating that מנחה alone would not be sufficient to specify the time of day.
From W.F. Albright’s review of Textes accadiens des archives sud (archives internationales), by Jean Nougayrol in BASOR (Bulletin of the American Schools of Oriental Studies), 146 (1957) p. 35:
Another new point is in No. 19. 55, where the word manahatu is scarcely the plural of Accadian manahtu, “toil,” but is rather the plural of the noun which appears as minhah, ” gift, offering,” in Hebrew, m(a)nhitu as a loanword in New Egyptian with the same meaning, and mnh, probably with the same sense, in Ugaritic (from the secondary derivative mnh, ” to give, bestow,” found also in Arabic). With this meaning the text acquires new importance for the practices governing relations between reigning princes in Syria during the thirteenth century B. C
דניאל ד:כד
לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙ יִשְׁפַּ֣ר עליך [ק' עֲלָ֔ךְ] וחטיך [ק' וַחֲטָאָךְ֙] בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥א אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ:
מלכי means to take counsel or advice. Although it occurs in the Bible on here in this context, the word is used often in both Hebrew and Aramaic Rabbinic literature.
The word appears in a similar context in Hebrew in Nehemiah 5:7:
נחמיה ה:ז
וַיִּמָּלֵ֨ךְ לִבִּ֜י עָלַ֗י וָאָרִ֙יבָה֙ אֶת־הַחֹרִ֣ים וְאֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֔ם מַשָּׁ֥א אִישׁ־בְּאָחִ֖יו אַתֶּ֣ם נשאים [ק' נֹשִׁ֑ים] וָאֶתֵּ֥ן עֲלֵיהֶ֖ם קְהִלָּ֥ה גְדוֹלָֽה:
Note also from Harold Robert (Chaim) Cohen’s PhD Dissertation, Biblical Hapax Legomena in the Light of Akkadian and Ugaritic (also published as book), in his footnote to the list of Homonymic Hapax Legomena (p. 167):
86. See BDB, 576; J. M. Myers, Ezra, Nehemiah (New York, 1965),
128. For references to malaku see AHw, 593-94. Note especially
Gilg. XI: 167-68: Enlil a illika ana surginni assu la
intalkuna iskunu abubu “Enlil must not come to the offering
because he did not reflect and (thoughtlessly) brought about
the flood.” Note also the many parallels to this passage in
Atrahasis and related texts. See Lambert and Millard,
Atra-hasis, 188 (passages cited under malaku). For other
Semitic cognates, see KB I, 530. Note especially biblical
Aramaic מלכי “may advice, counsel” in Dan. 4:24.
Jastrow is Prof. Marcus Jastrow’s Dictionary of the Targumim, Talmud Babli, Yerushalmi and Midrashic Literature. Read more here: https://en.wikipedia.org/wiki/Marcus_Jastrow.
and available online here: http://www.tyndalearchive.com/tabs/jastrow/
דניאל ז:יט
אֱדַ֗יִן צְבִית֙ לְיַצָּבָ֔א עַל־חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א דִּֽי־הֲוָת שָֽׁנְיָ֖ה מִן־כָּלְּהֵ֑ון [ק' כָּלְּהֵ֑ין] דְּחִילָ֣ה יַתִּ֗ירָה שניה שִׁנַּ֤הּ דִּֽי־פַרְזֶל֙ וְטִפְרַי֣הּ [ק' וְטִפְרַ֣הּ] דִּֽי־נְחָ֔שׁ אָֽכְלָ֣ה מַדֲּקָ֔ה וּשְׁאָרָ֖א בְּרַגְלַי֥הּ [ק' בְּרַגְלַ֥הּ] רָֽפְסָֽה:
The similar words צבית and ליצבא here have different meanings and different roots.
The first צבית means to wish or desire. From the root צבה (according to HALOT p. 1962), צבא (according to BDB p. 1109), or צבו (according to Jastrow, p. 1257). This word appears in the standard Ashkenazic ketubah text וצביאת מרת פלונית בת פלוני בתולתא דא והות ליה לאנתו, where it means the the bride agreed to the conditions of the marriage. It occurs also in Daniel 4:32 and 5:19.
דניאל ד:לב
וְכָל־דארי [ק' דָּיְרֵ֤י] אַרְעָא֙ כְּלָ֣ה חֲשִׁיבִ֔ין וּֽכְמִצְבְּיֵ֗הּ עָבֵד֙ בְּחֵ֣יל שְׁמַיָּ֔א ודארי [ק' וְדָיְרֵ֖י] אַרְעָ֑א וְלָ֤א אִיתַי֙ דִּֽי־יְמַחֵ֣א בִידֵ֔הּ וְיֵ֥אמַר לֵ֖הּ מָ֥ה עֲבַֽדְתְּ:
דניאל ה:יט
וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ זאעין [ק' זָיְעִ֥ין] וְדָחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי־הֲוָ֨ה צָבֵ֜א הֲוָ֣א קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי־הֲוָ֥ה צָבֵ֖א הֲוָ֥ה מַשְׁפִּֽיל:
Tawil points out that צבי occurs also in Biblical Hebrew meaning desirable:
יחזקאל כ:ו
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר־תַּ֣רְתִּי לָהֶ֗ם זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת:
יחזקאל כ:טו
וְגַם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְבִלְתִּי֩ הָבִ֨יא אוֹתָ֜ם אֶל־הָאָ֣רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֗תִּי זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת:
ירמיהו ג:יט
וְאָנֹכִ֣י אָמַ֗רְתִּי אֵ֚יךְ אֲשִׁיתֵ֣ךְ בַּבָּנִ֔ים וְאֶתֶּן־לָךְ֙ אֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֔ה נַחֲלַ֥ת צְבִ֖י צִבְא֣וֹת גּוֹיִ֑ם וָאֹמַ֗ר אָבִי֙ תקראו־[ק' תִּקְרְאִי]־לִ֔י וּמֵאַחֲרַ֖י לֹ֥א תשובו [ק' תָשֽׁוּבִי]:
דניאל יא:טז
וְיַ֨עַשׂ הַבָּ֤א אֵלָיו֙ כִּרְצוֹנ֔וֹ וְאֵ֥ין עוֹמֵ֖ד לְפָנָ֑יו וְיַעֲמֹ֥ד בְּאֶֽרֶץ־הַצְּבִ֖י וְכָלָ֥ה בְיָדֽוֹ:
דניאל יא:מא
וּבָא֙ בְּאֶ֣רֶץ הַצְּבִ֔י וְרַבּ֖וֹת יִכָּשֵׁ֑לוּ וְאֵ֙לֶּה֙ יִמָּלְט֣וּ מִיָּד֔וֹ אֱד֣וֹם וּמוֹאָ֔ב וְרֵאשִׁ֖ית בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
דניאל יא:מה
וְיִטַּע֙ אָהֳלֵ֣י אַפַּדְנ֔וֹ בֵּ֥ין יַמִּ֖ים לְהַר־צְבִי־קֹ֑דֶשׁ וּבָא֙ עַד־קִצּ֔וֹ וְאֵ֥ין עוֹזֵ֖ר לֽוֹ:
The second word, ליצבא, is from the root יצב (HALOT, p. 1892), which means certain or true. This is instructive for the morning prayer אמת ויציב, where the phrase אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתקן ומקבל וטוב ויפה, where ויציב is a synonym for אמת.