The root טעם in Hebrew means taste or reasoning/understanding. In איוב is has the connotation of wisdom or counsel:
איוב יב:כ
מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח׃
It carries this meaning in Aramaic as well:
דניאל ב:יד
בֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְיֹ֕וךְ רַב־טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל׃
In Aramaic, it means a command, for example:
דניאל ג:כט
וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כׇל־עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי־יֵאמַ֤ר (שלה) [שָׁלוּ֙] עַ֣ל אֱלָהֲהֹ֗ון דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְגֹ֔וא הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כׇּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣ה אׇחֳרָ֔ן דִּֽי־יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה׃
דניאל ו:כז
מִן־קֳדָמַי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י ׀ בְּכׇל־שׇׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱוֹ֤ן (זאעין) [זָיְעִין֙] וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי־ה֣וּא ׀ אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּֽי־לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְשׇׁלְטָנֵ֖הּ עַד־סֹופָֽא׃
There is one usage in Jonah
יונה ג:ז
וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֨אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃
which seems to borrow the Aramaic sense of a command from the king.
Tawil writes that this usage is debatable. Quoting Mankowski, who says that “Zimmer, Driver, HALAT, Wagner and Kaufman believe this sense of ramaic t’m to derive from the Addadian temu, for which the meaning ‘command, decree” is already attested in OB.”, However, he goes on to quote Sasson who writes that “to my knowledge neither temum nor the many idioms that include it refers to a publicly advertised ‘proclamation’ or ‘announcement’.”