Tawil refers to Hayyim Tawil’s An Akkadian Lexicon Companion to Biblical Hebrew.
A review of the lexicon can be found here
Aaron Rubin – Review of Tawil Akkadian Lexical Companion for Biblical Hebrew (also conveniently attached here).
HALOT is the Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament by Ludwig Koehler and Walter Baumgartner. Read more about it here.
BDB is the Hebrew and English Lexicon of the Old Testament by Brown, Driver, and Briggs. Although it is no longer up to date, it remains one of the best Bible dictionaries and is a valuable resources in Bible study.
Read more here: https://en.wikipedia.org/wiki/Brown%E2%80%93Driver%E2%80%93Briggs
תהלים נו:ט
נֹדִי֘ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ
The word ספרה at the end of the verse is unusual. The standard translation is “book”, as in “put thou my tears in thy bottle: are they not in thy book” (KJV). This translation understands the “book” as a place that tears can figuratively be written, and therefore remembered by God.
However, the word ספרה is a feminine form of ספר, which is perhaps a hint that it has another meaning. The context would indicate that a ספרה is some sort of vessel, similar to a נאד. HALOT gives ספרה its own entry, but translates it still as book.
דעת מקרא gives this translation, but adds פרוש אחר: ‘ספרה’ היא בית קבול לנוזלים ומקביל אל ‘נאד’, ויש לפרוש זה סיוע בארמית ובערבית.
Then adds in a footnote:
עי’ ‘לפשוטו של מקרא’ של ד”ר גרינברג ו’פשוטו של מקרא’ של טור סיני. ועי’ גם איוב לח לז: מי יספר שחקים בחכמה, וב’דעת מקרא’ שם.
The root רטש appears six times in תנ”ך, three times in the Mishnah (all three times in a single Mishnah, ערכין ז:א), and six times in the תוספתא (three times in the parallel Tosefta in ערכין, twice in כתובות and once in מנחות). All instances are included below.
In תנ”ך, every instance deals with prophecies of destruction, and every instance has רטש as something that is done to עללים or בנים. Tawil relates it to the Akkadian saratu – to tear (parallel to the Hebrew שרט). In one instance in Akkadian, saratu connotes “ripping open humans” – specifically ripping open pregnant women. Mordechai Cogan makes the same point.
In Mishnaic Hebrew, רטש always refers to abandoned fields or abandoned property – except for the תוספתא מנחות. It is interesting to note that in תוספתא כתובות ח:ג, the word is used almost in parallelism to נטש – which means “abandon” in Biblical Hebrew. How does רטש come to mean נטש? Is that how the Tannaim understood the Biblical Hebrew root? Jastrow points out that רטש is used to translate נטש is some Targumim, indicating that the Aramaic רטש had the same meaning as the Hebrew נטש. However, the word does not appear in Sokoloff’s dictionaries of Babylonian or Judean Aramaic.
In the Tosefta in Menahos, the Hazon Yehezkel (it is פרק ז הלכה ז in his edition) explains: מפני שהן רוטשין: בתהלים (פרק קל”ז( האמור שם בקרא “ונפץ עולליך” בתרגום שם “ומרטש ית טלייך”. והכא נמי מים צוננים מפוצצים ואין העיסה מתדבקת (דוגמא בירושלמי פסחים פ”ג סוף ה”ה). However, the מצפה שמואל points out in a note:
רוטשין אולי גרסינן טורשין וכן בחולין מז: משום דמטרשי, וכן מצאתי בת”ב
However, N7658 – Austrian National Library, Vienna Cod. Hebr. 20 has רוטשין.
Even-Shoshan gives the etymology from Aramaic “to abandon”.
מלכים ב ח:יב
וַיֹּ֣אמֶר חֲזָאֵ֔ל מַדּ֖וּעַ אֲדֹנִ֣י בֹכֶ֑ה וַיֹּ֡אמֶר כִּֽי־יָדַ֡עְתִּי אֵ֣ת אֲשֶׁר־ תַּעֲשֶׂה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל רָעָ֗ה מִבְצְרֵיהֶ֞ם תְּשַׁלַּ֤ח בָּאֵשׁ֙ וּבַחֻֽרֵיהֶם֙ בַּחֶ֣רֶב תַּהֲרֹ֔ג וְעֹלְלֵיהֶ֣ם תְּרַטֵּ֔שׁ וְהָרֹתֵיהֶ֖ם תְּבַקֵּֽעַ:
ישעיהו יג:טז
וְעֹלְלֵיהֶ֥ם יְרֻטְּשׁ֖וּ לְעֵֽינֵיהֶ֑ם יִשַּׁ֙סּוּ֙ בָּֽתֵּיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֖ם [תשגלנה] תִּשָּׁכַֽבְנָה:
ישעיהו יג:יח
וּקְשָׁת֖וֹת נְעָרִ֣ים תְּרַטַּ֑שְׁנָה וּפְרִי־בֶ֙טֶן֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ עַל־בָּנִ֖ים לֹֽא־תָח֥וּס עֵינָֽם:
הושע י:יד
וְקָ֣אם שָׁאוֹן֘ בְּעַמֶּךָ֒ וְכָל־מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשַּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל־בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה:
הושע פרק יד:א
תֶּאְשַׁם֙ שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּֽאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ:
נחום ג:י
גַּם־ הִ֗יא לַגֹּלָה֙ הָלְכָ֣ה בַשֶּׁ֔בִי גַּ֧ם עֹלָלֶ֛יהָ יְרֻטְּשׁ֖וּ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־חוּצ֑וֹת וְעַל־נִכְבַּדֶּ֙יהָ֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל וְכָל־גְּדוֹלֶ֖יהָ רֻתְּק֥וּ בַזִּקִּֽים:
ערכין פרק ז משנה ד
הגיע היובל ולא נגאלה הכהנים נכנסים לתוכה ונותנים את דמיה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר נכנסין אבל לא נותנין רבי אליעזר אומר לא נכנסין ולא נותנין אלא נקראת שדה רטושים עד היובל השני הגיע היובל השני ולא נגאלה נקראת רטושי רטושין עד היובל השלישי לעולם אין הכהנים נכנסים לתוכה עד שיגאלנה אחר:
תוספתא מסכת כתובות (ליברמן) פרק ח הלכה ג
היורד לנכסי שבויין ושמע בהן ממשמשין ובאין אם קדם ותלש מן הקרק’ כל שהוא הרי זה זריז ונשכר אילו הן נכסי שבוין כל שהלך אביו או אחיו או אחד מן היורשין למדינת הים ושמע בהן שמתו וירד לנחלה אילו הן נכסי נטושין כל שלא שמע בהן שמתו וירד לנחלה רבן שמעון בן גמליאל אומ’ שמעתי שהנטושין כשבוין היורד לנכסי רטושין מוציאין מידן וכולן שמין להן כעריס אילו הן רטושין כל שלא יודע היכן הן
תוספתא מסכת מנחות (צוקרמאנדל) פרק ז הלכה יג
כל המנחות אין לשין אותן ברותחין מפני שאין חולטין ולא בצונן מפני שהן רוטשין אבל לשין אותן בפושרין ומשמרין שלא יחמיצו ואם החמיץ את שיריה עובר משום ארבע דברים משום בל תלוש ובל תירך ובל תקטוף ובל תאפה אפייה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה אפיה מיחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בעצמה אף אני מרבה את לישתה ועריכתה ואפייתה וכל מעשיה שיש בה לחוב עליו בעצמו רבוכה לשין אותה ברותחין אין לך טעון רבוכה אלא שלשה מינין בלבד חביתי כהן משיח ורבוכה שבתודה ואיל המילואים:
תוספתא מסכת ערכין (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה טו
הגיעו היובל ולא נגאלה הכהנים נכנסים לתוכה ונותנין לו את דמיה דברי ר’ יהודה ר’ שמעון אומר נכנסין ולא נותנין ר’ אלעזר אומר לא נכנסין ולא נותנין אלא נקראת שדה רטושין עד יובל שני הגיע יובל שני ולא נגאלה נקראת שדה רטושין רטושין עד יובל שלישי לעולם אין הכהנים נכנסים לתוכה עד שיגאלנה אחר במה דברים אמורים בשדי אחוזה שלישית אבל בשדי מקנה שלישית מקדישין בכל שעה שירצו וגואלין בכל שעה שירצו וגואלין בכל שעה שירצו גאלה אחר יוצא לבעלים ביובל: