Category Archives: Vocabulary

התיקנו – נתק

וְיָצְא֣וּ אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אֹותָם֙ מִן־הָעִ֔יר כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ נָסִ֣ים לְפָנֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃

 

התיקנו is from the root נתק, which according to BDB means to pull, draw, tear away, tear apart, or tear off.

BDB Neteq נתק

 

 

 

מזיז כבודה

The word זיז occurs three times in תנ”ך.  Twice it refers to some sort of creatures, in the expression זיז שׂדי.

תהילים נ:יא
יָ֭דַעְתִּי כׇּל־עֹ֣וף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָׂ֝דַ֗י עִמָּדִֽי׃
תהילים פ:יד
יְכַרְסְמֶ֣נָּֽה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה׃
ישעיהו סו:יא
לְמַ֤עַן תִּֽינְקוּ֙ וּשְׂבַעְתֶּ֔ם מִשֹּׁ֖ד תַּנְחֻמֶ֑יהָ לְמַ֧עַן תָּמֹ֛צּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּ֖ם מִזִּ֥יז כְּבֹודָֽהּ׃

 

The third occurrence, in Isaiah 66, clearly has different meaning.  The context is a metaphor comparing the consolation of Israel in it’s redemption to nursing from the “breast of consolation”.

Rashi understands זיז here from זוז, to move, and explains מכבוד גדול הזז וממשמש לבא לה, and then translates זיז into Judeo-French as אישמובימנ”ט – which Katan explains as esmovement.  Targum Yonatan translates as מחמד, and רד”ק writes in accordance with Targum Yonatan that זיז is like זיו.

Chaim Cohen, in his PhD dissertation Biblical Hapax Legomena in the Light of Akkadian and Ugaritic, points out that a similar word in Akkadian (Ugaritic?) means breast.  (He points out that was was first recognized by Strong.  See Cohen’s footnote 217.  Cohen writes “[t]he context of the Akkadian passage makes this comparison virtually certain.”

Incidentally, Cohen points out that there are two hapax legomena in this verse, תמצו being the other.

 

 

 

טעם

The root טעם in Hebrew means taste or reasoning/understanding.  In איוב is has the connotation of wisdom or counsel:

איוב יב:כ
מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח׃

 

It carries this meaning in Aramaic as well:

דניאל ב:יד
בֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְיֹ֕וךְ רַב־טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל׃

 

In Aramaic, it means a command, for example:

דניאל ג:כט
וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כׇל־עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי־יֵאמַ֤ר (שלה) [שָׁלוּ֙] עַ֣ל אֱלָהֲהֹ֗ון דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְגֹ֔וא הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כׇּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣ה אׇחֳרָ֔ן דִּֽי־יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה׃
דניאל ו:כז
מִן־קֳדָמַי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י ׀ בְּכׇל־שׇׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱוֹ֤ן (זאעין) [זָיְעִין֙] וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי־ה֣וּא ׀ אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּֽי־לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְשׇׁלְטָנֵ֖הּ עַד־סֹופָֽא׃
There is one usage in Jonah
יונה ג:ז
וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֨אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃
which seems to borrow the Aramaic sense of a command from the king.
Tawil writes that this usage is debatable.  Quoting Mankowski, who says that “Zimmer, Driver, HALAT, Wagner and Kaufman believe this sense of ramaic t’m to derive from the Addadian temu, for which the meaning ‘command, decree” is already attested in OB.”, However, he goes on to quote Sasson who writes that “to my knowledge neither temum nor the many idioms that include it refers to a publicly advertised ‘proclamation’ or ‘announcement’.”

זבל

This post also appears on the Mishnah Blog

The root זבל occurs in תנ”ך six times (not counting the name זבולו and derivatives and the name זבל in ספר שופטים):

בראשית ל:כ

וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טֹוב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לֹו שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמֹו זְבֻלוּן

מלכים א ח:יג

בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכֹון לְשִׁבְתְּךָ עֹולָמִים

ישעיהו סג:טו

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קׇדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמֹון מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ

חבקוק ג:יא

שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאֹור חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ

תהילים מט:טו

כַּצֹּאן לִשְׁאֹול שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר (וצירם) [וְצוּרָם] לְבַלֹּות שְׁאֹול מִזְּבֻל לֹו

דברי הימים ב ו:ב

וַאֲנִי בָּנִיתִי בֵית זְבֻל לָךְ וּמָכֹון לְשִׁבְתְּךָ עֹולָמִים

According to Tawil, the Akkadian root means to carry, to bear (punishment), or to keep someone waiting.  This does not make clear what the word means in the above contexts.  It is used as an epithet for Canaanite gods - zbl b’l – and zubultum occurs meaning princess.

In Rabbinic Hebrew, the root usually means garbage, waste, manure, trash, or compost.  The etymology seems more clear, as something that is carried, or carried away, or spread on fields for fertilizer.

The following occurrences as names are brought below, excluding the name זבולן

במדבר כ:כז

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשִּׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאֹות

שופטים ט:כח

וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידֹו עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמֹור אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ

שופטים ט:ל

וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד וַיִּחַר אַפֹּו

שופטים ט:לו

וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל הִנֵּה עָם יֹורֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים

שופטים ט:לח

וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אַיֵּה אֵפֹוא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בֹּו צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בֹּו

שופטים ט:מא

וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם

שופטים יב:יא

וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אֵילֹון הַזְּבוּלֹנִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים

שופטים יב:יב

וַיָּמׇת אֵלֹון הַזְּבוּלֹנִי וַיִּקָּבֵר בְּאַיָּלֹון בְּאֶרֶץ זְבוּלֻן

 

שאט שוט שטט

The similar words שטט, שוט,and שטט appear a number of times in the Bible.  This entry also includes the similar word שׂט.

The verses with these words are given below sorted by their definitions in HALOT.

 

rove about, roam

במדבר יא:ח
שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם אֹ֤ו דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹתֹ֖ו עֻגֹ֑ות וְהָיָ֣ה טַעְמֹ֔ו כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן:

שמואל ב כד:ב
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל יֹואָ֣ב שַׂר הַחַ֣יִל אֲשֶׁר אִתֹּ֗ו שֽׁוּט נָ֞א בְּכׇל שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם:

שמואל ב כד:ח
וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכׇל הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים יֹ֖ום יְרוּשָׁלִָֽם:

ירמיהו ה:א
שֹׁוטְט֞וּ בְּחוּצֹ֣ות יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחֹובֹותֶ֔יהָ אִם תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ:

עמוס ח:יב
וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד יָ֔ם וּמִצָּפֹ֖ון וְעַד מִזְרָ֑ח יְשֹֽׁוטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת דְּבַר יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ:

זכריה ד:י
כִּ֣י מִ֣י בַז֮ לְיֹ֣ום קְטַנֹּות֒ וְשָׂמְח֗וּ וְרָא֞וּ אֶת הָאֶ֧בֶן הַבְּדִ֛יל בְּיַ֥ד זְרֻבָּבֶ֖ל שִׁבְעָה אֵ֑לֶּה עֵינֵ֣י יְהוָ֔ה הֵ֥מָּה מְשֹׁוטְטִ֖ים בְּכׇל הָאָֽרֶץ:

איוב א:ז
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ:

איוב ב:ב
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל הַשָּׂטָ֔ן אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשֻּׁ֣ט בָּאָ֔רֶץ וּמֵהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ:

דניאל יב:ד
וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטְט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת:

דברי הימים ב טז:ט
כִּ֣י יְהוָ֗ה עֵינָ֞יו מְשֹׁטְטֹ֤ות בְּכׇל הָאָ֨רֶץ֙ לְ֠הִתְחַזֵּק עִם לְבָבָ֥ם שָׁלֵ֛ם אֵלָ֖יו נִסְכַּ֣לְתָּ עַל זֹ֑את כִּ֣י מֵעַ֔תָּה יֵ֥שׁ עִמְּךָ֖ מִלְחָמֹֽות:

 

turn hither and thither

ירמיהו מט:ג
הֵילִ֨ילִי חֶשְׁבֹּ֜ון כִּ֣י שֻׁדְּדָה עַ֗י צְעַקְנָה֮ בְּנֹ֣ות רַבָּה֒ חֲגֹ֣רְנָה שַׂקִּ֔ים סְפֹ֕דְנָה וְהִתְשֹׁוטַ֖טְנָה בַּגְּדֵרֹ֑ות כִּ֤י מַלְכָּם֙ בַּגֹּולָ֣ה יֵלֵ֔ךְ כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יַחְדָּֽיו:

 

to row across water, oar

ישעיהו לג:כא
כִּ֣י אִם שָׁ֞ם אַדִּ֤יר יְהוָה֙ לָ֔נוּ מְקֹום נְהָרִ֥ים יְאֹרִ֖ים רַחֲבֵ֣י יָדָ֑יִם בַּל תֵּ֤לֶךְ בֹּו֙ אֳנִי שַׁ֔יִט וְצִ֥י אַדִּ֖יר לֹ֥א יַעַבְרֶֽנּוּ:

יחזקאל כז:ו
אַלֹּונִים֙ מִבָּ֔שָׁן עָשׂ֖וּ מִשֹּׁוטָ֑יִךְ קַרְשֵׁ֤ךְ עָֽשׂוּ שֵׁן֙ בַּת אֲשֻׁרִ֔ים מֵאִיֵּ֖י כִּתִּיִּֽים:

יחזקאל כז:ח
יֹשְׁבֵ֤י צִידֹון֙ וְאַרְוַ֔ד הָי֥וּ שָׁטִ֖ים לָ֑ךְ חֲכָמַ֤יִךְ צֹור֙ הָ֣יוּ בָ֔ךְ הֵ֖מָּה חֹבְלָֽיִךְ:

יחזקאל כז:כו
בְּמַ֤יִם רַבִּים֙ הֱבִיא֔וּךְ הַשָּׁטִ֖ים אֹתָ֑ךְ ר֚וּחַ הַקָּדִ֔ים שְׁבָרֵ֖ךְ בְּלֵ֥ב יַמִּֽים:

יחזקאל כז:כט
וְֽיָרְד֞וּ מֵאָנִיֹּֽותֵיהֶ֗ם כֹּ֚ל תֹּפְשֵׂ֣י מָשֹׁ֔וט מַלָּחִ֕ים כֹּ֖ל חֹבְלֵ֣י הַיָּ֑ם אֶל הָאָ֖רֶץ יַעֲמֹֽדוּ:

  

despise

יחזקאל טז:נז
בְּטֶרֶם֮ תִּגָּלֶ֣ה רָעָתֵךְ֒ כְּמֹ֗ו עֵ֚ת חֶרְפַּ֣ת בְּנֹות אֲרָ֔ם וְכׇל סְבִיבֹותֶ֖יהָ בְּנֹ֣ות פְּלִשְׁתִּ֑ים הַשָּׁאטֹ֥ות אֹותָ֖ךְ מִסָּבִֽיב:

יחזקאל כח:כד
וְלֹֽא יִהְיֶ֨ה עֹ֜וד לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל סִלֹּ֤ון מַמְאִיר֙ וְקֹ֣וץ מַכְאִ֔ב מִכֹּל֙ סְבִ֣יבֹתָ֔ם הַשָּׁאטִ֖ים אֹותָ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה:

יחזקאל כח:כו
וְיָשְׁב֣וּ עָלֶיהָ֮ לָבֶטַח֒ וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְיָשְׁב֖וּ לָבֶ֑טַח בַּעֲשֹׂותִ֣י שְׁפָטִ֗ים בְּכֹ֨ל הַשָּׁאטִ֤ים אֹתָם֙ מִסְּבִ֣יבֹותָ֔ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם:

 

whip

יהושע כג:יג
>יָדֹ֨ועַ֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי֩ לֹ֨א יֹוסִ֜יף יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם לְהֹורִ֛ישׁ אֶת הַגֹּויִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֜ם לְפַ֣ח וּלְמֹוקֵ֗שׁ וּלְשֹׁטֵ֤ט בְּצִדֵּיכֶם֙ וְלִצְנִנִ֣ים בְּעֵינֵיכֶ֔ם עַד אֲבׇדְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטֹּובָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:

מלכים א יב:יא
וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אֹוסִ֣יף עַֽל עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשֹּׁוטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים:

מלכים א יב:יד
וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשֹּׁוטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים:

דברי הימים ב י:יד
וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אַכְבִּיד֙ אֶֽת עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עָלָ֑יו אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשֹּׁוטִ֔ים וַאֲנִ֖י בָּעֲקְרַבִּֽים:

ישעיהו י:כו
וְעֹורֵ֨ר עָלָ֜יו יְהוָ֤ה צְבָאֹות֙ שֹׁ֔וט כְּמַכַּ֥ת מִדְיָ֖ן בְּצ֣וּר עֹורֵ֑ב וּמַטֵּ֨הוּ֙ עַל הַיָּ֔ם וּנְשָׂאֹ֖ו בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם:

נחום ג:ב
קֹ֣ול שֹׁ֔וט וְקֹ֖ול רַ֣עַשׁ אֹופָ֑ן וְס֣וּס דֹּהֵ֔ר וּמֶרְכָּבָ֖ה מְרַקֵּדָֽה:

משלי כו:ג
שֹׁ֣וט לַ֭סּוּס מֶ֣תֶג לַחֲמֹ֑ור וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים:

איוב ה:כא
בְּשֹׁ֣וט לָ֭שֹׁון תֵּחָבֵ֑א וְֽלֹא תִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֹֽוא:

איוב ט:כג
אִם שֹׁ֭וט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג:

  

 outburst, sudden spate of water

ישעיהו כח:טו
כִּ֣י אֲמַרְתֶּ֗ם כָּרַ֤תְנֽוּ בְרִית֙ אֶת מָ֔וֶת וְעִם שְׁאֹ֖ול עָשִׂ֣ינוּ חֹזֶ֑ה שֹׁ֣וט שֹׁוטֵ֤ף כִּֽי יַֽעֲבֹר֙ לֹ֣א יְבֹואֵ֔נוּ כִּ֣י שַׂ֧מְנוּ כָזָ֛ב מַחְסֵ֖נוּ וּבַשֶּׁ֥קֶר נִסְתָּֽרְנוּ:

ישעיהו כח:יח
וְכֻפַּ֤ר בְּרִֽיתְכֶם֙ אֶת מָ֔וֶת וְחָזוּתְכֶ֥ם אֶת שְׁאֹ֖ול לֹ֣א תָק֑וּם שֹׁ֤וט שֹׁוטֵף֙ כִּ֣י יַֽעֲבֹ֔ר וִהְיִ֥יתֶם לֹ֖ו לְמִרְמָֽס:

(possibly includes Job 9:23)

 

 

שׂט

הושע ה:ב
וְשַׁחֲטָ֥ה שֵׂטִ֖ים הֶעְמִ֑יקוּ וַאֲנִ֖י מוּסָ֥ר לְכֻלָּֽם:

lumina.bible.net

tn Heb “and those who revolt have gone deep into slaughter” (similar KJV, NIV); NASB “deep in depravity.”

tc The MT reads וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ (vshakhatah setim heʿmiqu): “and rebels have made deep the slaughter.” The BHS editors propose וְשַׁחַת הַשִּׁטִּים הֶעְמִיקוּ(vshakhat hashittim heʿmiqu): “they have made the pit of Shittim [place of idolatry] deep” (cf. NRSV, TEV, NLT; see BDB 1006 s.v. שַׁחֲטָה). This involves: (1) phonological confusion between the similar sounding consonants ת (tav) and ט(tet), (2) redivision of words to take ה (hey) as the article with הַשִּׁטִּים rather than feminine noun ending of וְשַׁחֲטָה, and (3) revocalization of הַשִּׁטִּים with the two dagesh forte’s. Retaining the reading of the MT is preferable here.

תהילים מ:ה
אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר שָׂ֣ם יְ֭הֹוָה מִבְטַחֹ֑ו וְֽלֹא פָנָ֥ה אֶל רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב:

 

כתנת – Cotton?

Is the word כתנת related to cotton?

In his article about Joseph’s כתנת פסים, Ari Zivotofsky writes

Olam HaTanach ([1993] p. 208) notes that the word “ketonet” appears many times in Tanach and is a word with many parallels in other languages, such as the Akkadian words kitu (linen), kitinnu(fabric, cloth) and katanu (clothing from linen or wool). In explaining the ketonet worn by the Kohanim, Josephus (Antiquities of the Jews vol. III, 7:2) writes, “it is called chethone, and denotes linen, for we call linen by the name of chethone.”

Is this connection between linen and cotton and the similar words, כתנת and cotton, indicative of a relationship between the words?

The OED traces the word cotton to the Arabic qutn or qutun.  The quf vs. kaf might imply that the words are not related, though over time quf can change to kaf.  Tawil traces כתנת to the Akkadian kutanu, “shirt like tunic”.

In a 1980 article, John Pairman Brown (The Sacrificial Cult and Its Critique In Greek and Hebrew (II), Journal of Semitic Studies, Vol. 25 No. 1, Spring 1980) wrote:

III. THE LINEN TUNIC

Three groups of words are involved.
(Ia) “Tunic” (both masc. and fern.). Attic ο χιτων Doric and
Ionic κιθων, Aeolic κιθων, non-literary papyri κιθων and χιτων.
Lat. tunica may be a deformation, perhaps via Etruscan. Bib.
Hebr. fem, kuttonet and ketonet (LXX mostly χιτων). Ug. ktn is
fem. (cf. dual tt ktnm, UT 1110.6), pl. ktnt. Masc. are Eg. Aram.
ktwnh “his tunic” and Targumic kytwn’, ktwn’. Fern, are Syriac
<     > ketana (native ?) and <   > kutina (from the Greek ?). Akkad.
kitinnu may be a loan from W. Sem. or a deriv. from kitu
“garment”; kitu in turn is probably the source of the other
words, itself derived from Sumer. GADA which serves as its
ideogram.
(Ib) “Linen, flax” (masc). Talm. Aram, kytn “flax”. Eg.
Aram, ktn “linen”, e.g. lbsy qmr wktn “wearing wool (Bib.
Aram, `amar Dan. vii. 9) and linen”, Cowley 20.5. Phoen. ktn
(Kilamuwa) prob. is “linen”, not “tunic”. When Josephus
(A.J. III. 153) says “we call linen chethon“, κεθων γαρ το λινον
ημεις καλουμεν, he probably means Aramaic, not Hebrew. Arabic
qut(u)n = English “cotton” may also be related.

All of this leaves it unclear whether there is more than an incidental relationship between the two words.

אנש

The root אנש meaning to become sick or weak occurs nine times in the Bible.  Tawil refers to the Akkadian enēšu meaning to become weak, and points out that twice in the Bible it is used in parallelism to חלה.

שמואל ב יב:טו
וַיֵּ֥לֶךְ נָתָ֖ן אֶל־בֵּית֑וֹ וַיִּגֹּ֣ף יְהוָ֗ה אֶת־הַיֶּ֜לֶד אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֧ה אֵֽשֶׁת־אוּרִיָּ֛ה לְדָוִ֖ד וַיֵּאָנַֽשׁ׃

ישעיה יז:יא
בְּי֤וֹם נִטְעֵךְ֙ תְּשַׂגְשֵׂ֔גִי וּבַבֹּ֖קֶר זַרְעֵ֣ךְ תַּפְרִ֑יחִי נֵ֥ד קָצִ֛יר בְּי֥וֹם נַחֲלָ֖ה וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ׃

ירמיה טו:יח
לָ֣מָּה הָיָ֤ה כְאֵבִי֙ נֶ֔צַח וּמַכָּתִ֖י אֲנוּשָׁ֑ה֙ מֵֽאֲנָה֙ הֵֽרָפֵ֔א הָי֨וֹ תִֽהְיֶ֥ה לִי֙ כְּמ֣וֹ אַכְזָ֔ב מַ֖יִם לֹ֥א נֶאֱמָֽנוּ׃

ירמיה יז:ט
עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ׃

ירמיה יז:טז
וַאֲנִ֞י לֹא־אַ֣צְתִּי ׀ מֵרֹעֶ֣ה אַחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה׃

ירמיה ל:יב
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֖ה אָנ֣וּשׁ לְשִׁבְרֵ֑ךְ נַחְלָ֖ה מַכָּתֵֽךְ׃

ירמיה ל:טו
מַה־תִּזְעַק֙ עַל־שִׁבְרֵ֔ךְ אָנ֖וּשׁ מַכְאֹבֵ֑ךְ עַ֣ל ׀ רֹ֣ב עֲוֹנֵ֗ךְ עָֽצְמוּ֙ חַטֹּאתַ֔יִךְ עָשִׂ֥יתִי אֵ֖לֶּה לָֽךְ׃

 מיכה א:ט
כִּ֥י אֲנוּשָׁ֖ה מַכּוֹתֶ֑יהָ כִּי־בָ֙אָה֙ עַד־יְהוּדָ֔ה נָגַ֛ע עַד־שַׁ֥עַר עַמִּ֖י עַד־יְרוּשָׁלִָֽם׃

 איוב לד:ו
עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע׃

 

 

 

בזר – פזר

The root בזר – to scatter – occurs only twice in תנ”ך – the more common פזר occurs ten times:

תהלים סח:לא
גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים ׀ בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ׃

 דניאל יא:כד
בְּשַׁלְוָ֞ה וּבְמִשְׁמַנֵּ֣י מְדִינָה֮ יָבוֹא֒ וְעָשָׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹא־עָשׂ֤וּ אֲבֹתָיו֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתָ֔יו בִּזָּ֧ה וְשָׁלָ֛ל וּרְכ֖וּשׁ לָהֶ֣ם יִבְז֑וֹר וְעַ֧ל מִבְצָרִ֛ים יְחַשֵּׁ֥ב מַחְשְׁבֹתָ֖יו וְעַד־עֵֽת׃

 Tawil points out that these are two slightly different usages: to scatter and to distribute.

ירמיה ג:יג
אַ֚ךְ דְּעִ֣י עֲוֹנֵ֔ךְ כִּ֛י בַּיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖יִךְ פָּשָׁ֑עַתְּ וַתְּפַזְּרִ֨י אֶת־דְּרָכַ֜יִךְ לַזָּרִ֗ים תַּ֚חַת כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן וּבְקוֹלִ֥י לֹא־שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם־יְהוָֹֽה׃

ירמיה נ:יז
שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ס

יואל ד:ב
וְקִבַּצְתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְה֣וֹרַדְתִּ֔ים אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט וְנִשְׁפַּטְתִּ֨י עִמָּ֜ם שָׁ֗ם עַל־עַמִּ֨י וְנַחֲלָתִ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר פִּזְּר֣וּ בַגּוֹיִ֔ם וְאֶת־אַרְצִ֖י חִלֵּֽקוּ׃

תהלים נג:ו
שָׁ֤ם ׀ פָּֽחֲדוּ־פַחַד֮ לֹא־הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃

תהלים פט:יא
אַתָּ֤ה דִכִּ֣אתָ כֶחָלָ֣ל רָ֑הַב בִּזְר֥וֹעַ עֻ֝זְּךָ֗ פִּזַּ֥רְתָּ אוֹיְבֶֽיךָ׃

תהלים קיב:ט
פִּזַּ֤ר ׀ נָ֘תַ֤ן לָאֶבְיוֹנִ֗ים צִ֭דְקָתוֹ עֹמֶ֣דֶת לָעַ֑ד קַ֝רְנ֗וֹ תָּר֥וּם בְּכָבֽוֹד׃

תהלים קמא:ז
כְּמ֤וֹ פֹלֵ֣חַ וּבֹקֵ֣עַ בָּאָ֑רֶץ נִפְזְר֥וּ עֲ֝צָמֵ֗ינוּ לְפִ֣י שְׁאֽוֹל׃

תהלים קמז:טז
הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר׃

משלי יא:כד
יֵ֣שׁ מְ֭פַזֵּר וְנוֹסָ֥ף ע֑וֹד וְחוֹשֵׂ֥ךְ מִ֝יֹּ֗שֶׁר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃

אסתר ג:ח
וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שׁוֶֹ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃

 

 

 

 

מחמאת – חמא – חמאה

תהלים נה:כב
חָלְק֤וּ ׀ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת:

KJV: The words of his mouth were smoother than butter, but war was in his heart: his words were softer than oil, yet were they drawn swords.

This seems to be the etymology of the modern Hebrew מחמאה, compliment or flattery

עי עיים עיין

The root עי appears a number of times in TaNa”KH meaning ruins, or heaps of ruins.

ירמיה כו:יח
מִיכָיָה [מִיכָה֙] הַמּ֣וֹרַשְׁתִּ֔י הָיָ֣ה נִבָּ֔א בִּימֵ֖י חִזְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־כָּל־עַם֩ יְהוּדָ֨ה לֵאמֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת צִיּ֞וֹן שָׂדֶ֤ה תֵֽחָרֵשׁ֙ וִירוּשָׁלַ֙יִם֙ עִיִּ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃

מיכה א:ו
וְשַׂמְתִּ֥י שֹׁמְר֛וֹן לְעִ֥י הַשָּׂדֶ֖ה לְמַטָּ֣עֵי כָ֑רֶם וְהִגַּרְתִּ֤י לַגַּי֙ אֲבָנֶ֔יהָ וִיסֹדֶ֖יהָ אֲגַלֶּֽה׃

מיכה ג:יב
לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵֽחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלִַ֙ם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃

תהלים עז:א
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים׃

איוב ל:כד
אַ֣ךְ לֹא־בְ֭עִי יִשְׁלַח־יָ֑ד אִם־בְּ֝פִיד֗וֹ לָהֶ֥ן שֽׁוּעַ׃